שסא

כב שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר כְּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרוֹת בְּלִי לְבוּשִׁים. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשׁוּם לְבוּשׁ. וְאָמַר: קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא, שֶׁסּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה עַל הַמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁבְּוַדַּאי הַסּוֹמֵךְ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַנִּסְמָךְ, כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מְאֹד, עַד שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ אֲפִילוּ בְּהַמִּקְרָא כִּי-אִם דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא, וְהָבֵן.

וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל-כָּךְ קֹדֶם הַתּוֹרָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהוֹרִיד הַשָּׂגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ בִּלְבוּשִׁים וְדִבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְאוֹמְרָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ, עַל-כֵּן צָרִיךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לָזֶה, וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה (לעיל ט"ו). כִּי דַּרְכּוֹ זַ"ל הָיָה קֹדֶם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עִמָּנוּ כְּמוֹ שָׁעָה וּשְׁתַּיִם, וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּכַמָּה תְּנוּעוֹת וּגְנִיחוֹת. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁיָּשַׁב בִּשְׁתִיקָה הָיָה נִכָּרִים מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד. וְאַחַר-כָּךְ פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר.

וּפַעַם אַחַת רָאִיתִי בְּעֵינַי בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה "תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין אִתְמַסָר לְדִיקְנָא" (סימן כ' בלקוטי מוהר"ן), שֶׁהָיָה כּוֹפֵל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת "תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין" וְכוּ' כַּמָּה פְּעָמִים, וּבְכָל פַּעַם תָּפַס בְּכֹחַ בִּזְקָנוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁנֵי צְדָדֵי זְקָנוֹ שֶׁעַל הַלְּחָיַיִם, וְכִמְעַט שֶׁהָיָה תּוֹלְשָׁם מִגֹדֶל הַיִּרְאָה וְהַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ הֶעָצוּם עַד אֵין סוֹף שֶׁהָיָה לוֹ אָז.

וּכְבָר נִרְשַׁם שֶׁאָמַר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בָּרַבִּים קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד מְאֹד, וּכְשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן מִיָּד תֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וְכֵן בְּהַקִּדּוּשׁ נִדְמֶה לוֹ גַּם-כֵּן שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו וְיֹאמַר הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן תֵּצֵא נַפְשׁוֹ (עיין שיחות הר"ן ר"י):