יסוד השלישי, הוא לידע כי כל התאוות יסודתן על הכפירה הגדולה של ההסתרה, אשר אין שום אדם נקי ממנה, והוא "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"[6] והוא עבודה זרה ממש, וממנה נצמחת תאות ממון אשר עקרה שהאדם יתבהל ויאסף ממון בכחו וישכח בהבורא יתברך, אשר הוא נותן לו עצה וכח לעשות חיל ולמקני נכסין[7], והכל הוא מאתו יתברך בהשגחה פרטית. ומה שאין נותנים מן השמים להאדם פרנסה בלי סבובים ועשית האדם, הוא בשביל הבחירה והנסיון וההסתרה, כדי שיוכל לומר ידי רמה ולא ה' פעל כל זאת. ומזה באה הכבדות לצדקה ולמשא־מתן באמונה, ולקביעות עתים לתורה וכל טוב כמובן.
עצה ומבחן לזה מצאנו בעזרת השם יתברך, שאם יזכה האדם לאחז בזה יתקן הרבה בזה הדבר, והוא: שאל יתחרט כלל וכלל מה שעשה, או שנעשה איזה הזק בפרנסתו על ידו בעצמו על־ידי שנסבב בדעתו איזה עצה שאינה טובה, או על־ידי אחר שעל ידו נפסד לו בפרנסתו כפי דעתו עתה, כי כל מחשבות כאלו ירחק מדעתו ויאמין בהשגחה פרטית אשר כל הדבורים והמחשבות אשר דבר הוא, או אחר אשר על ידם בא לו ההפסד הכל מיד ה' היתה זאת, הגדיל עצה הפליא תושיה, וכל זמן אשר הוא מתחרט את אשר נעשה, אות הוא כי נתפש בהרשת של 'כחי ועוצם ידי', אף שאינו אומר זאת בפיו בפרוש, כי על זה רמזה התורה ואמרה "בלבבך כחי ועוצם ידי וכו'".
גם תאות אכילה נצמחת מהכפירה הזאת, כי באמת הכח והחיות להאדם נשפעת מהשם יתברך - חי החיים, ורק בשביל הבחירה וההסתרה נתנה החיות להאדם דרך המאכל והמשתה, וכל זמן שהאדם אינו זוכה לזה הדעת הוא נתפש בגשמיות המאכל, ושוכח בו יתברך, ואין עצה להמתיק ולהשתיק המית תאות אכילה כי אם בזה הדעת, לידע כי כל הכח והחיות מהמאכל, וגם הטעם אשר הוא מרגיש בהמאכל הכל הוא מהשם יתברך, ואך בשביל הבחירה והנסיון נשתלשל החיות דרך המאכל. (וזהו כל כונת ברכת הנהנין "המוציא לחם מן הארץ" (דרך גשמי והסתרה), בשביל הבחירה לזכותנו בעבודת התגלות ההסתרה, וכן כל הברכות, ודי למבין): לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נו.