לִפְעָמִים זוֹכֶה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה דַּוְקָא עַל־יְדֵי בִּטּוּלָהּ, כַּמְבוֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת צט.) "לִפְעָמִים בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶה הוּא קִיּוּמָהּ". כִּי מִי שֶׁחָפֵץ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה' תָּמִיד, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַתּוֹרָה תָּמִיד, בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק, רַק מֻכְרָח קְצָת לְבַטֵּל לִפְעָמִים וְלָצֵאת לָרְחוֹב וְלַשּׁוּק, לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי עוֹלָם, הַיְנוּ בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן אוֹ בִּמְלָאכָה וְכַיּוֹצֵא, כְּפִי שֶׁמֻּכְרָח לַעֲסֹק, הֵן בְּשֶׁל פַּרְנָסָה הֵן בְּשֶׁל עִנְיָנִים אֲחֵרִים שֶׁהֵם הֶכְרֵחִיִּים בֶּאֱמֶת.
כִּי כָּל אֵלּוּ מְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָאָדָם יֻכְרַח לְהִתְבַּטֵּל מְעַט בְּשֶׁל עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ עָלָיו בִּלְבּוּלֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא, הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, בְּעֵת שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אִם יַעֲסֹק הָאָדָם בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדָה בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק, יֵחָלֵשׁ חָלִילָה מֹחוֹ, וְחָכְמָתוֹ תִּתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, מֵחֲמַת בִּלְבּוּל הַמֹּחַ הָעָלוּל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, מֵחֲמַת עֲבוֹדָתוֹ לְלֹא הֶפְסֵק.
וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ חָלִילָה נֵזֶק לְמֹחוֹ וּלְדַעְתּוֹ, בְּעֵת שֶׁעוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מֵרָע, הֵן בְּמַחְשָׁבָה הֵן בְּדִבּוּר הֵן בְּמַעֲשֶׂה. אֲבָל כְּשֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא, לֹא יִצְטָרְכוּ עוֹד לְבַטֵּל מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַדְּבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אָז לֹא תְּהֵא עוֹד טֻמְאָה לְבַלְבֵּל אֶת הַמֹּחַ (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ט"ז): (תורה טז)