כז

מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מֵבִין שׁוּם חִדּוּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּחִיּוּת חֲדָשָׁה מִתּוֹךְ לִמּוּדוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַלִּמּוּד, וּבִפְרָט שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ אֶת הַלִּמּוּד כָּרָאוּי לַאֲנָשִׁים הַשּׁוֹמְעִים, עַל מְנָת שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ בְּחִיּוּת חֲדָשָׁה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, הֲגַם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל מִתְעַנֵּג אֲפִלוּ מִתַּלְמוּד כָּזֶה, אִם הוּא בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם כַּוָּנָה לְשֵׁם מָמוֹן, כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִלְמַד לִפְנֵי הַצִּבּוּר אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְפָרֵשׁ אֶת הַלִּמּוּד כָּרָאוּי, כַּמְבוֹאָר בְּמִדְרַשׁ (שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה ב, ד'), שֶׁהָאָדָם הַלּוֹמֵד בָּרַבִּים וְתַלְמוּדוֹ אֵינוֹ מָתוֹק כִּדְבַשׁ וְחָלָב לַאֲנָשִׁים הַמַּקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ, מוּטָב שֶׁלֹּא יִלְמַד בִּפְנֵיהֶם.

אֲבָל הָאָדָם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זִכָּהוּ לְהָבִין, לְפָרֵשׁ וּלְהַסְבִּיר הֵיטֵב אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁמְּלַמֵּד בָּרַבִּים בְּאֹפֶן שֶׁהַמַּקְשִׁיבִים מִתְעוֹרְרִים בְּחִיּוּת חֲדָשָׁה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אָדָם זֶה מְחֻיַּב לְלַמֵּד בָּרַבִּים, בִּכְדֵי שֶׁשּׁוֹמְעָיו יִתְעוֹרְרוּ עַל־יְדֵי לִמּוּד הָאֱמֶת וּבֵאוּרָיו הָאֲמִתִּיִּים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר וְתַכְלִית כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים וְלִמּוּד הַתּוֹרָה: (תורה כא, ח-ט)