ב

זְמַן חֹדֶשׁ אֱלוּל מְסֻגָּל לִמְצִיאַת "דַּעַת". כְּלוֹמַר, נִכְסָפִים וּמִתְגַּעְגְּעִים כָּרָאוּי לְדַעַת אֲמִתִּית. הַיְנוּ שֶׁאִם מִתְגַּעְגְּעִים בֶּאֱמֶת וַחֲפֵצִים כָּרָאוּי לִזְכּוֹת לְדַעַת אֲמִתִּית, אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל לָדַעַת וּלְהָבִין חָכְמוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁלֹּא יְדָעָם מִקֹּדֶם. וְעַל־יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּית שֶׁזָּכָה לָהּ, עוֹשֶׂה לְבוּשִׁים חֲדָשִׁים לַנְּשָׁמָה, הַיְנוּ שֶׁמְּקַבֵּל שִׂכְלִיּוּת חֲדָשָׁה לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשִּׂכְלִיּוּת זוֹ מְכֻנָּה "לְבוּשִׁין דְּנִשְׁמְתָא" כַּמְבוֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְנִצּוֹל מִכָּל הַצָּרוֹת: (תורה כא, סוף)