לא

כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טֶרֶם לִמּוּדוֹ (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף ל'), צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּתַחֲנוּנִים וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַתְּנַת חִנָּם, וְלֹא לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יְשׁוּעָה בַּעֲבוּר "צִדְקוּתוֹ" וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָפֵץ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ בַּעֲבוּר צִדְקוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הֲרֵי דָּבָר זֶה הוּא בְּגֶדֶר גֵּאוּת וְגַדְלוּת. רַק צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מַתְּנַת חִנָּם, מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהֶעָנִי וְהַדַּל מְבַקְשִׁים נִדְבַת לֵב אֲנָשִׁים. וְכֵן צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאָסוּר לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר. הַיְנוּ כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹבָה, אַל יִתְעַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ תֵּכֶף דַּיְיקָא, רַק צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ עַל כָּל דָּבָר נָחוּץ, וְאִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹשִׁיעוֹ מִיָּד, מַה טוֹב, וְאִם לֹא, יוֹסִיף לְבַקֵּשׁ וִיחַכֶּה עַד שֶׁיַּעַזְרֵהוּ: (תורה כ, ה)