מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי מִתְרַחֵק מִמַחֲלֹוקֶת. כִּי עִקַּר הַמַחֲלֹוקֶת וְהַכַּעַס נוֹבְעִים מֵחֹסֶר דַּעַת. הַיְנוּ, הַמַחֲלֹוקֶת הַפּוֹרֶצֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם, הִיא מֵחֲמַת דַּעְתָּם שֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי, שֶׁאֵינָם מְבִינִים זֶה אֶת זֶה, וּבִגְלַל זֶה יֵשׁ בִּלְבּוּלִים בֵּינֵיהֶם, וּבָאִים לָרִיב וּלְהִתְקוֹטֵט אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ. אַךְ מִי שֶׁדַּעְתּוֹ רְחָבָה יוֹתֵר, מֵבִין וּמַרְגִּישׁ שֶׁכָּעַס וּמַחֲלֹוקֶת מְכֹעָרִים בְּיוֹתֵר שֶּׁאֵין רָאוּי לְבַּר-דַּעַת לְהִתְנַהֵג כָּךְ, וּמִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד.
וּמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ מַחֲלֹוקֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם, הֵן בִּגְלָל מָמוֹן, הֵן בִּגְלָל עִנְיָנִים אֲחֵרִים, צָרִיךְ לְוַתֵּר אִישׁ לַחֲבֵרוֹ חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי לְהִנָּצֵל מִן הַכַּעַס וּמִן הַמַחֲלֹוקֶת. וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת זוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּית, כִּי הַתּוֹרָה מְבִיאָה דַּעַת לָאָדָם הָעוֹסֵק בָּהּ בֶּאֱמֶת, לָכֵן, עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, מִתְבַּטֶּלֶת הַמַחֲלֹוקֶת וּמִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם, כַּמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (חֵלֶק א' סִימָן נ"ו) 'כִּי שָׁלוֹם תָּלוּי בְּדַעַת', וּבְוַדַּאי מִתְכַּוֵּן אַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְדַעַת אֲמִתִּית, דַּעַת תּוֹרָה: (תורה נו, ג' ו')