ד

עִקַּר אֲבֵדַת הַיָּמִים, שֶׁהָאָדָם אוֹבֵד אֶת יְמֵי חַיָּיו, ח"ו, הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן וְטִרְדוֹת הַפַּרְנָסָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ.

וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "עוֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ", כִּי אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַשְׁלִים אֶת יָמָיו, כִּי אוֹבֵד אֶת יָמָיו עַל־יְדֵי־זֶה. וְכַמֻּרְגָּל לָשׁוֹן זֶה בְּסִפְרֵי מוּסָר: "אָדָם דּוֹאֵג עַל אִבּוּד דָּמָיו, וְאֵינוֹ דּוֹאֵג עַל אִבּוּד יָמָיו".

וְעִקַּר מְרִירוּת וְטִרְדוֹת הַמָּמוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא עַל־יְדֵי הַכַּעַס, כִּי מִי שֶׁמְּבַטֵּל אֶת הַכַּעַס זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת תָּמִיד, כִּי הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ כַּנַּ"ל.

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁבֵּר אֶת הַכַּעַס, עָלָיו נֶאֱמַר: וְהָיָה כִּי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת, הוּא מָלֵא כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, כִּי בְּכָל פַּעַם חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל עֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ אֵינוֹ כְּלוּם, וְעָלָיו נֶאֱמַר: 'דַּעַת חָסַרְתָּ – מַה קָּנִיתָ', הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַכַּעַס, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְהוּא בִּבְחִינַת חֲסַר דַּעַת, אָז מַה קָּנִיתָ. כִּי בְּוַדַּאי אֵין הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ כְּלוּם, כִּי תָּמִיד חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, וּלְבַסּוֹף אֵין נִשְׁאָר לוֹ כְּלוּם וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בְּיָדוֹ, וְעַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַיָּמִים – עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל הַכַּעַס, שֶׁלֹּא לִכְעֹס וּלְהִתְקַצֵּף עַל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, רַק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. (שָׁם, אוֹת יח)