בְּכָל הַיּוֹם טָרוּד הָאָדָם בַּעֲסָקִים, בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָה. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הוּא: שֶׁיִּזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן. וְיַפְסִיק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה.
וְעַל כֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הִיא בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כִּי יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, פַּחַד יִצְחָק, וְעַל כֵּן אָז דִּינָא שַׁרְיָא וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר יְנִיקַת הַחִיצוֹנִים הוּא מִבְּחִינַת דִּינִים, עַל כֵּן גָּזְרוּ אָז, שֶׁלֹּא יַתְחִיל לֶאֱכֹל וּבִמְלָאכָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לְהִתְפַּלֵּל, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה", כִּי אָז צָרִיךְ זְהִירוּת יוֹתֵר מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. (הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה א')