עַל־פִּי הַמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל: 'בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים' וְכוּ' הַמְדַבֵּר מִקְרִיאַת־שְׁמַע (סִימָן לו), עַיֵּן שָׁם.
כִּי יֵשׁ עַיִ"ן נֶפֶשׁ בֵּית יַעֲקֹב, שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל קֹדֶם שֶׁיֵּשׁ לָהּ הִתְגַּלּוּת בַּתּוֹרָה אוֹ בַּעֲבוֹדָה - צָרִיךְ לְהִצְטָרֵף בַּגָּלוּת שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, הַיְנוּ בְּתַאֲווֹתֵיהֶן, וּכְלָלִיּוּת הַתַּאֲוָה שֶׁל שִׁבְעִים אֻמִּין הִיא תַּאֲוַת נִאוּף, וְקֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְאֵיזֶהוּ הִתְגַּלּוּת בְּהֶכְרֵחַ לְהִתְנַסּוֹת וּלְהִצְטָרֵף בַּתַּאֲוָה הַכְּלָלִיּוּת שֶׁל שִׁבְעִים אֻמִּין וְאַחַר־כָּךְ זוֹכִין לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, בִּשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת־שְׁמַע צָרִיךְ לְהַעְצִים עֵינָיו, בִּבְחִינַת (זֹהַר מִשְׁפָּטִים צה.): 'עוּלֵימְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין' (עַלְמָה יָפָה שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם), כִּי קְרִיאַת־שְׁמַע הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ' שֶׁעוֹמֶדֶת עַל שְׁנֵים־עָשָׂר בָּקָר שֶׁהֵם שְׁנֵים־עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ, שֶׁהֵם שְׁנֵים־עָשָׂר תֵּבִין שֶׁיֵּשׁ בִּ'שְׁמַע' וּ'בָרוּךְ שֵׁם', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי קְרִיאַת־שְׁמַע מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה נִכְנָע מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהִיא תַּאֲוַת נִאוּף, וְעַל־כֵּן אָז סוֹתְמִין עֵינַיִם, לְהוֹרוֹת שֶׁנִּכְנָעִין עַל־יְדֵי־זֶה הָעַיִן אֻמּוֹת, דְּהַיְנוּ תַּאֲוָה הַכְּלָלִיּוּת הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, וְכֵן נֶאֱמַר בְּבִלְעָם (שָׁם כד, ג): "שְׁתֻם הָעָיִן", כִּי תַּאֲוָה הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת פְּגַם הָעַיִן, כִּי הִיא תַּאֲוָה הַכְּלָלִיּוּת שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.
וְעַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה מוֹרִיד נִשְׁמָתִין חַדְתִּין לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, לְפִי תְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, כִּי תִּקּוּן הַמֹּחִין עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁמִּפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵּצֵא כִּי אִם אוֹר פָּשׁוּט, רַק כָּל אֶחָד לְפִי הַכְּלִי שֶׁלּוֹ - כֵּן הוּא מְצַיֵּר הָאוֹר לְטוֹב וְלִבְרָכָה אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן הָיָה בִּלְעָם חָפֵץ לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְחִינַת קְלָלָה, חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי קִלְקוּל הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, כִּי הָיָה מְשֻׁקָּע מְאֹד בַּתַּאֲוָה הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא קִלְקוּל הַכְּלִי כַּנַּ"ל, אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל מֵחֲמַת שֶׁיִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁמוּרִים מִתַּאֲוָה הַנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב (תְּהִלִּים קכב, ד): "שִׁבְטֵי יָהּ" וְכוּ', וְעַל־כֵּן נִצְטַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר כג, כ): "הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנּוּ", עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב: