ד

וְזֶה בְּחִינַת דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע אֵין צְרִיכִין קִנְיָן (חֹשֶׁן־מִשְׁפָּט סִימָן רנ), כִּי כָּל הַקִּנְיָנִים הֵם כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהַנֶּפֶשׁ נִשְׁרֶשֶׁת בְּהַמָּמוֹן - קָשֶׁה לְהוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ קִנְיָן גָּמוּר לָזֶה, דְּהַיְנוּ קִנְיָן סוּדָר, וְכַיּוֹצֵא, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵצֵא הַדָּבָר מִשֹּׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ לַחֲבֵרוֹ, וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַקִּנְיָנִים. וְעַל־כֵּן חֹזֶק הַקִּנְיָן עַל־יְדֵי הַכְּתָב, כִּי הַכְּתָב הוּא פְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ, וּכְשֶׁכּוֹתֵב לַחֲבֵרוֹ הַקִּנְיָן אֲזַי מְגַלֶּה פְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שֶׁמְּרֻצֶּה בְּהַקִּנְיָן, וַאֲזַי יוֹצֵא הַדָּבָר לְגַמְרֵי מִפְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ. וְעַל־כֵּן מוֹעִיל הַקִּנְיָן בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי הַכְּתָב, וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה לְעֵיל בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה (הֲלָכָה א).

וְעַל־כֵּן הַשְּׁכִיב מְרַע שֶׁמַּתְּנָתוֹ רַק לְאַחַר מוֹתוֹ, וַאֲזַי יוֹצֵא הַנֶּפֶשׁ וְנִבְדֶּלֶת מִן הָעֲשִׁירוּת, "כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל" וְכוּ' (תְּהִלִּים מט, יח), וּמַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁאָר לוֹ שׁוּם חֵפֶץ וְרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ - בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו, דְּהַיְנוּ בְּבֵיתוֹ וּרְשׁוּתוֹ שֶׁהֵם נְכָסִים וַעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ, וְעַל־כֵּן בְּדִבּוּר בְּעָלְמָא נִקְנֶה הַמַּתָּנָה לַחֲבֵרוֹ בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, כִּי בְּקַל הַדָּבָר נִכְנָס לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ לְאַחַר מִיתַת הַשְּׁכִיב מְרַע, מֵאַחַר שֶׁאֵין שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שָׁם, כַּנַּ"ל.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (גִּטִּין יג.): דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דָּמֵי, כִּי הֵם כִּכְתוּבִין וּמְסוּרִין מַמָּשׁ, כִּי עַל־יְדֵי כְּתִיבָה וּמְסִירָה - יוֹצֵא הַדָּבָר לְגַמְרֵי מִפְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן מַתְּנַת הַשְּׁכִיב מְרַע שֶׁמִּמֵּילָא יוֹצְאִין הַנְּכָסִים מִפְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ אַחַר מוֹתוֹ כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן דְּבָרָיו הֵם כִּכְתוּבִין וּמְסוּרִין מַמָּשׁ, וּבְדִבּוּר בְּעָלְמָא יוֹצֵא לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵין שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שָׁם כְּלָל, כַּנַּ"ל, בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן.

לְעֵיל בְּמַאֲמָר 'וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם' (סִימָן יז), מְדַבֵּר גַּם כֵּן לְעִנְיַן גֵּרִים, שֶׁמּוֹעִיל נְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה קוֹנֶה אוֹהֲבִים וְרֵעִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂים גֵּרִים, עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַתָּנָה גַּם כֵּן כַּנַּ"ל, וְזֶה זֶה מַעֲלַת הָעֲשִׁירוּת - כְּדֵי לְהַגְדִּיל הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׁם - לַעֲשׂוֹת גֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם: