טו

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (שְׁמוֹת־רַבָּה כב, ג): שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה לְנַקּוֹת אֶת עַצְמוֹ מִגָּזֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: אָדָם צָרִיךְ לְטַהֵר לִבּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, וְכֵן אִיּוֹב הוּא אוֹמֵר (אִיּוֹב טז, יז): "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה", אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן וְכוּ'. אֶלָּא כָּל מִי שֶׁיָּדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּגָזֵל הוּא קוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאֵינוֹ עוֹנֶה אוֹתוֹ וְכוּ'. עַד מִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַגָּזֵל תְּפִלָּתוֹ זַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כד, ד): "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלֹּא יִתְעַקֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּאי - שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת גֶּזֶל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, גֶּזֶל מַמָּשׁ - אֵין תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת כְּלָל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה לְהִתְרַחֵק מִבְּחִינַת קֶבַע וְגֶזֶל, אֲפִלּוּ בְּרוּחָנִיּוּת וּבְדַקּוּת כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל עַד שֶׁבָּאִים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְזוֹכִים לִתְשׁוּבָה, וְכַנַּ"ל: