וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פְּסָחִים ה:): "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" (שְׁמוֹת יז, ז) - שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים, שֶׁאִם נִכְנַס עַכּוּ"ם לְבֵית יִשְׂרָאֵל וַחֲמֵצוֹ בְּיָדוֹ - אֵינוֹ זָקוּק לְהוֹצִיאוֹ - כִּי חָמֵץ הוּא בְּחִינַת חִמּוּץ הַמֹּחַ, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים, שֶׁהֵם אֲסוּרִים בְּמַשֶּׁהוּ. וּצְרִיכִין לְבַעֲרָם וּלְבַטְּלָם וּלְגָרְשָׁם מִגְּבוּלוֹ, אֲבָל אִם הָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וּמִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ לְבַעֵר וּלְגָרֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת מִקִּרְבּוֹ, וְהֵם אַף־עַל־פִּי־כֵן בָּאִים בְּעַל כָּרְחוֹ עָלָיו בְּכָל פַּעַם - עַל זֶה אֵין הָאָדָם חַיָּב כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הָאָלֶף־בֵּית (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת הִרְהוּרִים, סִימָן מו): שֶׁאֵין הָאָדָם חַיָּב עַל הַהִרְהוּרִים הַבָּאִים עָלָיו, כִּי אִם כְּשֶׁמְּהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר. וְכֵן כָּתַב בְּסִפְרוֹ (סִימָן מט תִּנְיָנָא) שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה גַּם בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַה שֶׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ מִמֵּילָא אַל יָחֹשׁ.
וְזֶה בְּחִינַת שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים, שֶׁאִם נִכְנַס עַכּוּ"ם וְכוּ', הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁהָאָדָם נִזְהָר וְנִשְׁמָר מֵחָמֵץ שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַחֲמִיץ מֹחוֹ בְּמַחֲשָׁבוֹת חוּץ וְהִרְהוּרִים, וְאִם אַף־עַל־פִּי־כֵן נִכְנַס הָעַכּוּ"ם שֶׁהוּא הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וַחֲמֵצוֹ בְּיָדוֹ, שֶׁהֵם הַהִרְהוּרִים שֶׁבָּאִים עָלָיו שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה - אֵינוֹ חַיָּב עַל זֶה, כִּי אֵין זֶה חָמֵץ שֶׁלּוֹ, רַק שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ וְלֹא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא יִהְיֶה נִמְשַׁךְ אַחֲרָיו כְּלָל. וְעַל־פִּי רֹב עַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא יִסְתַּלֵּק, כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן קכב תִּנְיָנָא). אֲבָל הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל, רַק שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶחָמֵץ שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יַחֲמִיץ מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעַצְמוֹ בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַבָּאִים עָלָיו: