ט

נִמְצָא, שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת הַזִכָּרוֹן בְּכָל יוֹם דַּיְקָא, וְזֶהוּ בְּחִינַת בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ (דְּבָרִים כד, טו). כִּי שְׂכַר פְּעֻלָּתוֹ הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַזִכָּרוֹן שֶׁבֵּרֵר עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה סִכֵּן נַפְשׁוֹ בִּבְחִינַת עַבְדוּת וְשִׁכְחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִיתָה, כְּדֵי לְבָרֵר זֶה הַשְּׁכַר פְּעֻלָּה שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת נַפְשׁוֹ, בְּחִינַת תִּקּוּן הַזִכָּרוֹן, בִּבְחִינַת "וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִתֵּן לוֹ זֶה הַשָּׂכָר מִיָּד בְּיוֹמוֹ דַּיְקָא, כִּי צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת הַזִכָּרוֹן בְּכָל יוֹם דַּיְקָא, וְלֹא לִדְחוֹת מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַזִכָּרוֹן - לְהַזְכִּיר עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם דַּיְקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כִּי בְּכָל יוֹם יֵשׁ בּוֹ רְמָזִים מְיֻחָדִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ, הַמְלֻבָּשִׁים בְּשִׁנּוּי מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא, כַּנַּ"ל: