זֶה לִי כַמָּה שָׁנִים, בְּעוֹדִי בִּימֵי נְעוּרִים, שָׁמַעְתִּי שְׁמוּעָה לֹא טוֹבָה: אֲבוֹתַי וְרַבּוֹתַי הַגְּאוֹנִים הַצַּדִּיקִים הַמְּפֻרְסָמִים סִפְּרוּ לִי, אֲשֶׁר "צָץ הַמַּטֶּה פָּרַח הַזָּדוֹן" בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז וּפְּרַיְיסִין וְהַסְּמוּכִים, שֶׁקָּמוּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע בְּנֵי בְּלִיָּעַל "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ", וְנִתְקַשְּׁרוּ בְקֶשֶׁר שֶׁל רְשָׁעִים בְּעִיר (מַלְכוּת הַפְּרַיְיסִין) שְׁמָהּ בֶּערְלִין, וְאִם כִּי רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם לְבֵינֵנוּ אַנְשֵׁי הַמַּעֲרָב, אַךְ הִבְאִישׁוּ רֵיחָם כָּל כָּךְ עַד אֲשֶׁר עָלְתָה צַחָנָתָם וְעָלָה בָאְשָׁם לְמֵרָחוֹק, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ.
אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת, אוֹי לְהַדּוֹר שֶׁעָלְתָה בְּיָמָיו כָּךְ, שֶׁהַכַּת הָרָעָה הַזֹּאת פָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וְלֹא דַי לָהֶם בָּזֶה, כִּי אִם חָטְאוּ וְהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים וְרָצוּ ח"ו לְהַטְעוֹת אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. (וּבְרֹאשָׁם הָיָה רָאשֵׁי הַתַּנִּין הַדּוֹבְרֵי חֲלַקְלַקּוֹת, שְׁמָם יִהְיֶה נִמַּח וְנֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם, מד"ע ונה"ו, וְנִטְפַּל אֲלֵיהֶם אִיצִיק מִסְּטִינָאב וּמֶענְדִּיל מו"ק, הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר) וְהִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת "בֵּית חִנּוּךְ" נְעָרִים (ראה הוספות אות א') לְחַנְּכָם בִּכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת מִנְּעוּרֵיהֶם, לְבַטְּלָם מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה - מֵעִקַּר הַלִּמּוּד, שֶׁהוּא גְּמָרָא וּפוֹסְקִים, וְתַלְמוּד 'בַּבְלִי' - הַבָּלוּל מִכֹּל מִמִּקְרָא מִשְׁנָה וּגְמָרָא (סנהדרין כד.) כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים (עיין בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ו סעיף ד' בהג"ה, ושם סימן רמ"ה בש"ך ס"ק ה', ועוד.) , רַק לְלַמְּדָם לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים וּלְשׁוֹן עָבָר וּלְהַרְבּוֹת בְּחָכְמַת הַדִּקְדּוּק, וְגַם זֶה הָיָה רַק לְפָנִים (כלפי חוץ), וְעִקַּר כַּוָּנָתָם נוֹדַע לְכָל יוֹדְעָם וּמַכִּירָם: שֶׁהָיָה רַק לְהַמְשִׁיכָם לְדַרְכֵי הַמְּחַקְּרִים הַכּוֹפְרִים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, וְהָעִקָּר בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.
וּמֵאָז, הִתְחִילוּ לְהַדְפִּיס קוּנְטְרֵסִים הַנִּקְרָאִים "מְאַסֵּף" ("המאסף" היה העיתון הספרותי הראשון בעברית. נדפס על ידי פורקי עול. נדפס באופן קבוע בין שנת תקמ"ד לשנת תקמ"ו, ובצורה לא סדירה עד שנת תקע"א. כל מטרתם היתה להפיץ בין היהודים, בתחילה את ההתבוללות נוסח מנדלסון, ויותר מאוחר את ההתבוללות נוסח משכילי מזרח אירופה. הפצת הלשון העברית היתה רק עלה תאנה.) וְכַיּוֹצֵא (ראה הוספות אות ב'.) , וְאִם בְּכַמָּה כִתְבֵיהֶם הִסְתִּירוּ מַצְפּוּן לִבָּם הָרָע, וְחָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיהֶם כְּאִלּוּ חֲפֵצִים בְּתַקָּנַת יִשְׂרָאֵל, אַךְ דַּעַת לְנָבוֹן נָקָל - כִּי כֻּלָּם מְלֵאִים מִרְמוֹת וָתֹךְ, "רַכּוּ דִבְרֵיהֶם מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחוֹת", כָּל דִּבְרֵיהֶם הַמָּרִים בּוֹטִים כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, וּבְיוֹתֵר בְּרֹב דִּבְרֵיהֶם גִּלּוּ עֶרְוָתָם בָּם "כִּי הָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ וְהַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט" - לְדַבֵּר סָרָה עַל תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְעַל קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ, וּבִפְרָט עַל דָּתֵי וּמִנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים.
וְאָנֹכִי בְעָנְיִי הָיִיתִי אָז צָעִיר לְיָמִים, וַאֲבוֹתַי וְרַבּוֹתַי הַקְּדוֹשִׁים נוּחָם עֵדֶן שָׁמְעוּ מֵרָחוֹק, עַל יְדֵי הַשְּׁלוּחֵי דְרַחֲמָנָא מֵאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ לְכָל הָאֲרָצוֹת הָרְחוֹקוֹת, אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע הַזֶּה הַנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּמְּדִינוֹת הָאֵלֶּה, וְלִפְעָמִים הֵבִיאוּ אֲלֵיהֶם אֵיזֶה קוּנְטְרֵסִים מִסִּפְרֵי 'מִירְס' שֶׁלָּהֶם, הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ וּבִקְשׁוּ לִקְרֹעַ עַל כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה, אַךְ רָאוּ כִּי לֹא יַסְפִּיקוּ כָּל בִּגְדֵיהֶם וְכָל יְמֵיהֶם לִקְרוֹעַ עֲלֵיהֶם, כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים וְהַמָּרִים הַנּוֹגְעִים עַד הַנֶּפֶשׁ בְּעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.
וְאִם כִּי כָל זֶה הָיָה בִימֵי יַלְדּוּתִי וּבַחְרוּתִי, אֲנִי מֵעִיד עַתָּה בְגָדְלִי מַה שֶּׁרָאִיתִי בְקַטְנוּתִי; וּנְהִירְנָא כַד הֲוִינָא טַלְיָא (זכור לי כשהייתי צעיר) כַּמָּה צָעֲקוּ מָרָה כָּל הַשּׁוֹמְעִים וְהָרוֹאִים דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים וְהַזָּרִים.
עַד אֲשֶׁר אַחַר כָּךְ הִגִּיעוּ לִגְבוּלֵנוּ הַחֻמָּשׁ עִם הַתַּרְגּוּם אַשְׁכְּנַזִּי וְהַבֵּאוּר הָרָע (שֶׁל רֹאשׁ הַתַּנִּין מ"ד הנ"ו) וְאִם כִּי חִפָּה דְּבָרָיו בְּמִרְמָה כְּאִלּוּ חָפֵץ בְּתַקָּנוֹת יִשְׂרָאֵל (כְּדַרְכָּם הָרָע), עִם כָּל זֶה, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת וְלֵב לְהָבִין, רֹאֶה וּמֵבִין כַּוָּנָתוֹ הָרָעָה. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת מָצְאוּ אֶרֶס דְּבָרָיו הָרָעִים "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינוֹ וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר".
וְזֶה אֲשֶׁר אֲנִי זוֹכֵר - מַה שֶּׁרָאוּ גְּדוֹלֵי רָאשֵׁי מְדִינָתֵנוּ הַגְּאוֹנִים הַחֲרֵדִים לִדְבַר ה' נוּחָם עֵדֶן, וְגַם אָנֹכִי בְּעַצְמִי רָאִיתִי תּוֹעֲבוֹת דְּבָרָיו בְּעֵינָי, שֶׁכָּתַב טַעַם מַר וּמַבְאִישׁ עַל כָּל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן; 'שֶׁהוּא כְדֵי לְהַרְגִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעַסְקוּ בִּמְלָאכוֹת' וְכוּ', אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. וְאִם לֹא הָיָה נִמְצָא בִסְפָרָיו הָרָעִים כִּי אִם הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת, רָאוּי לְקָרְעָם וּלְשָׂרְפָם עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶם - כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שבת קטז ועיין בשולחן ערוך אורח חיים סימן של"ד סעיף כ"א)
מַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר, הֲלֹא יוֹדְעִים כָּל שַׁעַר בְּנֵי עַמֵּנוּ גְּדוֹלִים עִם קְטַנִּים, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה מְלֵאָה רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין, וּבִפְרָט מַעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכֻּלּוֹ נִבְנָה כַדֻּגְמָא הָעֶלְיוֹנָה, כִּי צִיּוּרָא דְמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְעוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית וּכְצִיּוּרָא דְגַן עֵדֶן (עיין זוהר תרומה דף קמט. ובדף קסב: ובתיקוני הזוהר הקדמה דף יג ע"א.) (ציור המשכן כציור מעשה בראשית וכציור גן עדן), וּבִפְרָט עַתָּה אֲשֶׁר כְּבָר זָכִינוּ לְסִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ - מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח נוֹרְאוֹת גְּדֻלּוֹת מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן בְּכָל פְּרָטָיו: קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָיו עַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו, וְכֵלָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים: אָרוֹן וּכְרוּבִים וְשֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה וְכוּ', וְסוֹד בִּגְדֵי כְהוּנָה. וְאִם כִּי טַח עֵינֵינוּ מֵרְאוֹת וּלְהָבִין עִמְקֵי סוֹדוֹתָיו, עַל כָּל פָּנִים זֹאת נֶחָמָתֵנוּ בְעָנְיֵנוּ, שֶׁתְּהִלָּה לְאֵל חָי אָנוּ מַאֲמִינִים בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּמִי שֶׁהוּא בִכְלָל יִשְׂרָאֵל לִבּוֹ מֵבִין מֵרָחוֹק כַּמָּה עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ בְּמַעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן - שֶׁמְּכַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה הָעֵגֶל (שמות רבה פרשה נא, ח)