ח

מַה שֶּׁעַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נָפַל חָכְמַת מְלִיצַת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט רֹב חָכְמַת הַמְּלִיצָה הוּא אֵצֶל הַקַּלֵּי עוֹלָם הַשְּׁקוּעִים מְאֹד בְּתַאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, שֶׁהוּא הָרַע הַכּוֹלֵל וְהַהֶפֶךְ מַמָּשׁ מִקְּדֻשַּׁת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וְהֵם בְּחִינַת "וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי" (יְשַׁעְיָה מג, כז) רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעַל־יְדֵי צַחוּת הַמְּלִיצָה שֶׁלָּהֶם הֵם מוֹשְׁכִים אֶת לֵב כַּמָּה וְכַמָּה מִנַּעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁמְּבִיאִים אוֹתָם לְאֶפִּיקוֹרְסוּת גְּמוּרָה חַס וְשָׁלוֹם. זֶה בְּחִינַת: "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה" (מִשְׁלֵי ה, ג), וְכֵן: "מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" (מִשְׁלֵי ב, טו). וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת הַנָּחָשׁ שֶׁפִּתָּה אֶת חַוָּה (שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ) וְהִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָא רַחֲמָנָא לִצְלָן: