ד

עַל־כֵּן הָעִקָּר לִשְׁמֹר מַחֲשַׁבְתּוֹ וּמֹחוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם הוּא כָּל בִּנְיָנוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁהוּא כָּרוּךְ אַחַר הַקְּדֻשָּׁה. וְעַל־שֵׁם־זֶה נִקְרָא כְּרָךְ גָּדוֹל, שֶׁהוּא כָּרוּךְ תָּמִיד אַחַר גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בְּיוֹתֵר מִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק (סֻכָּה נ"ב): "כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת". כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַלּוֹמְדִים יֵשׁ לָהֶם דַּעַת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְהַשֵּׂכֶל הִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נְשָׁמָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, עַל־כֵּן כָּרוּךְ אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲטִיאָם רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְהָעִקָּר לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת מְאֹד כַּנַּ"ל: