ט

אַךְ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, צָרִיךְ לְדַבֵּר בַּפֶּה הַכִּסּוּפִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִגְמָר הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שִׁיר הַשִּׁירִים ה, ו). וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (תְּהִלִּים קמה, יט), כִּי עַל־יְדֵי הָרָצוֹן שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּכֹחַ, וְאָז נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכֹחַ בִּבְחִינַת: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה", וְאַחַר־כָּךְ: "וְאֶת שַׁוְעָתָם" שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפִיהֶם הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכוּ', עַל־יְדֵי־זֶה: "יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם". כִּי עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר נִגְמֶרֶת הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וַאֲזַי נִצְטַיְּרִים הָאוֹתִיּוֹת וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב וְנִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ בְּפֹעַל (וְעַיֵּן בְּסִימָן ל"ד כִּי הַדִּבּוּר הוּא הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשֶׁפַע), כִּי כְּפִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹשֶׂה בְּכֹחַ אוֹ בְּפֹעַל, כֵּן נַעֲשִׂים נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, וְכֵן נִצְטַיְּרִים, וְכֵן הֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ. וְעַל זֶה נִסְדַּר סֵדֶר הַתְּפִלּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין בִּשְׂפָתָיו, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּפֹעַל, שֶׁעִקַּר הַנֶּפֶשׁ הִיא מֵהַדִּבּוּר בִּבְחִינַת: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בְּרֵאשִׁית ב, ז) וְתַרְגּוּמוֹ 'לְרוּחַ מְמַלְלָא':

וְזֶהוּ מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁצְּרִיכִין לָשִׂיחַ וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ לְהוֹצִיא בַּפֶּה כִּסּוּפָיו הַטּוֹבִים, שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ לָצֵאת מֵהָרַע שֶׁלּוֹ וְלִזְכּוֹת לְטוֹב אֲמִתִּי, וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו לְמַלֹּאת רְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ הַטּוֹבִים. וּלְדַבֵּר בְּפֶה מָלֵא מִזֶּה, דְּהַיְנוּ מִכָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיְּמַלֵּא לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ כַּנַּ"ל, וְיִזְכֶּה לִפְעֹל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּמֵבִיא טוֹב לָעוֹלָם, וּמַמְשִׁיךְ טוֹבָה וּבְרָכָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה כַּמָּה נְפָשׁוֹת. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲסֹק בָּזֶה הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כִּי עִנְיָן זֶה יָקָר מְאֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְמוּטָב! : קיצור לקוטי מוהר"ן לא. אות טו-טז.