ליקוטי מוהר״ן · קַמָּא · לד

וּבְחִינָה הַזֹּאת, הַיְנוּ: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט, הוּא בְּחִינַת מְלָאפוּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בכל ספרי קבלה ומובא בשערי ציון בשער תיקון הנפש): בְּרִית – מֶרְכָּבָה לַיְסוֹד, אֲשֶׁר הוי”ה שֶׁלּוֹ בְּנִקּוּד מְלָאפוּם, כִּי הַמְּלָאפוּם הוּא הָאוֹתִיּוֹת “מְלֹא פוּם”, לְהוֹרוֹת שֶׁכְּלֵי הַשֶּׁפַע, הַיְנוּ הַפֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק, הוּא מָלֵא מֵאֱלֹקוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, לָמָה אָנוּ צְרִיכִין לִתְפִלָּה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהַדִּבּוּר הוּא כְּלֵי הַשֶּׁפַע, שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים א): וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. הַיְנוּ לְפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַשֶּׁפַע. אִם הַדִּבּוּר, הַיְנוּ הַכְּלֵי הַשֶּׁפַע, הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ, אֲזַי יְכוֹלִין לְקַבֵּל בָּהֶם רֹב שֶׁפַע. וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיק בְּוַדַּאי הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ, לָכֵן יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע לְיִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִקְרָא בְּחִינַת מְלֹא פוּם, לְהוֹרוֹת שֶׁהַפֶּה שֶׁלּוֹ בִּמְלוֹאָהּ וּבִשְׁלֵמוּת:

וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְלֹא פוּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ס): וְעַמֵּךְ (יִשְׂרָאֵל) כֻּלָּם צַדִּיקִים. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ (תהלים קיד): יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו, הַיְנוּ: מִי מוֹשֵׁל בִּי – צַדִּיק. כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל דָּבָר יָקָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, כְּמַעֲשֶׂה דְּאַבָּיֵי וְאַבָּא אֻמָּנָא (תענית כא:), שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ: לָא מָצִית לְמֶעֱבַד כְּעֻבְדָּא דְּאַבָּא אֻמָּנָא וְכוּ’, וּבְחִינָה הַזֹּאת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מַשְׁפִּיעַ וּמֵאִיר וּמְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת וּבְחִינָה הַזֹּאת מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין.

כִּי קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה הָיָה הַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר מַתַּן־תּוֹרָה נָתַן הַמֶּמְשָׁלָה לְיַד כָּל יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הֵם הִתְלַבְּשׁוּת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַמִּצְווֹת יִהְיוּ כָּךְ. לְמָשָׁל מִצְוַת תְּפִלִּין, הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת וּבָתִּים שֶׁל עוֹר, וְלֹא שֶׁל כֶּסֶף, כִּי כֵן רְצוֹנוֹ. נִמְצָא, שֶׁרְצוֹנוֹ מְלֻבָּשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה. וְעַכְשָׁו, שֶׁהַתּוֹרָה מְסוּרָה בְּיָדֵינוּ, גַּם הָרָצוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסוּרָה בְּיָדֵינוּ, שֶׁאָנוּ מוֹשְׁלִין, כִּבְיָכוֹל, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ כְּפִי רְצוֹנֵנוּ, וְזֶה בְּחִינַת: יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ר”ה פ”א): רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה’ אֱלֹקַי – קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה. וְאַחַר מַתַּן־תּוֹרָה: נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵלֵינוּ, הַיְנוּ שֶׁהַכֹּל בְּיָדֵינוּ. וְזֶהוּ (תהלים פא): אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. הַיְנוּ קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה הָיָה הַכֹּל אָנֹכִי, וְאַחַר מַתַּן־תּוֹרָה: הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ – זֶה בְּחִינַת מְלָאפוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת: יוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט. הַיְנוּ מִי מוֹשֵׁל בִּי, הַיְנוּ שֶׁהַשֶּׁפַע הוּא לְפִי הַרְחָבַת הַפֶּה וּלְפִי כְּלֵי הַדִּבּוּר, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ:

וּמְלָאפוּם, הַיְנוּ בְּחִינַת: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט, הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה עִם וָאו, כִּי בְּחִינַת יוֹסֵף נִמְשָׁךְ מֵחָכְמָה וּבִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מא): אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ, הַיְנוּ חָכְמָה וּבִינָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט. וְחָכְמָה הִיא בְּחִינַת נְקֻדָּה, הַיְנוּ יוּד, מַעְיָן, וּבִינָה הוּא נַחַל הַנִּמְשָׁךְ מִן הַמַּעְיָן, וְעַל־שֵׁם הַמַּשְׁכוּת, הוּא וָאו, נִקְרָא נַחַל הַנִּמְשָׁךְ מִן הַמַּעְיָן, שֶׁהוּא יוּד:

וּבְחִינַת מְלָאפוּם יֵשׁ בִּכְלָלוּת וּבִפְרָטוּת, כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עִם הַלּוּחוֹת הוּא בְּחִינַת מְלָאפוּם, שֶׁהוּא יוּד, וְהַלּוּחוֹת הֵם וָאו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב”ב יד): וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה. וְהַתּוֹרָה עִם הָעוֹלָם גַּם־כֵּן יוּד וּוָאו, כִּי הַתּוֹרָה הִיא יוּד, שֶׁנִּקְרֵאת (תהלים קיא): רֵאשִׁית חָכְמָה, וְהָעוֹלָם הוּא וָאו, שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. וְצַדִּיק עִם יִשְׂרָאֵל הֵם גַּם־כֵּן יוּד וָאו, כִּי צַדִּיק הוּא יוּד, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם נִקְרָאִים חַכְמֵי הָעֵדָה, וְיִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת וָאו, שֶׁהֵם תָּמְכֵי אוֹרַיְתָא, וְנִקְרָאִים וָוֵי הָעַמּוּדִים. וְאֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמוֹ יֵשׁ גַּם־כֵּן בְּחִינַת יוּד וָאו: יוּד – עַל־שֵׁם הַפֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מט): פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת. וָאו – עַל־שֵׁם: וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לוּחוֹת, שֶׁהֵם וָאו כַּנַּ”ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג): קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ:

וּכְשֶׁהַלֵּב, הַיְנוּ בְּחִינַת וָאו, בְּחִינַת לוּחוֹת, הוּא מְשֻׁקָּע בְּאַהֲבוֹת רָעוֹת, הַיְנוּ חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, הַנִּקְרָא עָרְלַת לֵב, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת. וְחֶרְפָּה הוּא בְּחִינַת עָרְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לד): לֹא נוּכַל לָתֵת אֶת אֲחוֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ. וְהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה נְפוּלָה וּשְׁבוּרָה, כִּי יָדוּעַ, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת נִתְהַוִּים מִן שְׁבִירַת כֵּלִים, וּמוּבָא בְּ”עֵץ־ חַיִּים” (בהיכל הנקודים שער שבירת הכלים פ”ג), כִּי שְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד נָפְלוּ אֶל בִּינָה דִּבְרִיאָה, הַיְנוּ: בִּינָה – לִבָּא, וְהָאוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת (משלי י): צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. נִמְצָא, שֶׁאַהֲבוֹת רָעוֹת בָּאִים מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד, וְזֶה שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ – אֲרֵי חִסוּדָא הוּא לָנָא. כִּי הַחֶרְפָּה, הַיְנוּ עָרְלַת הַלֵּב, הַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת, נַעֲשֶׂה מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד, כִּי זֶה נִרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה (משלי י), אֲפִלּוּ אִם אֶחָד פּוֹשֵׁעַ נֶגֶד חֲבֵרוֹ, אֲזַי אֵינוֹ מְחָרְפֵהוּ, כִּי הָאַהֲבָה מְכַסָּה עַל כָּל פְּשָׁעִים, וּכְשֶׁמִּתְקַלְקֵל בְּרִית הָאַהֲבָה בֵּינֵיהֶם, הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד, אֲזַי מְחָרְפֵהוּ, כִּי הַחֶרְפָּה הוּא מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד כַּנַּ”ל.

וּכְשֶׁהַלֵּב הוּא מְשֻׁקָּע בְּחֶרְפָּה, הַיְנוּ בְּעָרְלַת לֵב, בְּחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת, הַיְנוּ: חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי. וּכְשֶׁמְּקַשֵּׁר הַלֵּב, הַיְנוּ בְּחִינַת וָאו כַּנַּ”ל, לְהַיּוּד, הַיְנוּ נְקֻדָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק, שֶׁשָּׁם הָאוֹר הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹרֶה, כִּי אוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת – אֲזַי נִתְבַּטֵּל הָאַהֲבוֹת רָעוֹת, הַיְנוּ הַחֲרָפוֹת, הַיְנוּ עָרְלַת לֵב. כִּי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא נְקֻדָּה, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה, יָאִיר לְהַוָּאו, שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב, וְנִתְבַּטֵּל הַחֶרְפָּה, הַיְנוּ עָרְלַת לֵב, כִּי עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, כִּי שָׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה.

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לב:): בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהוֹצִיא כְּהֻנָּה מִשֵּׁם, וּבִשְׁבִיל שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם, נְטָלָהּ מִשֵּׁם וּנְתָנָהּ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. וְזֶהוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא נָתַן הַכְּהֻנָּה לְפִינְחָס, אָמַר: הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (במדבר כה). כִּי הַכְּהֻנָּה הִיא בְּחִינַת אַהֲבָה, הוּא אַבְרָהָם, שׁוֹרָה בִּמְקוֹם בְּרִית שָׁלוֹם, הַיְנוּ: צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם:

נִמְצָא, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בְּחִינַת נְקֻדָּה, בְּחִינַת: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, לְהַוָּאו, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל עָרְלַת לִבּוֹ, הַיְנוּ חֲרָפוֹת, הַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת. וְגַם צָרִיךְ כָּל אָדָם לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת־ שָׁמַיִם, כְּדֵי לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת בְּלִבּוֹ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין. כִּי בְּזֶה הַבְּחִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, זֹאת הַבְּחִינָה הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה, וְשָׁם, בְּהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, שׁוֹרָה הָאַהֲבָה, הַנִּקְרָא כֹּהֵן, וְהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת צַדִּיק לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ, וְהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת מֵאִיר לְלֵב חֲבֵרוֹ, הַנִּקְרָא וָאו:

וְכָל הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ, הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה הַנִּקְרָא: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְגַם הַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, הֵם עֲנָפִים לְהַצַּדִּיק, שֶׁהוּא נְקֻדָּה כְּלָלִיּוּת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַכֹּל צְרִיכִין לְקַבֵּל מִתְּחִלָּה מֵהַצַּדִּיק, וְאַחַר־כָּךְ יְקַבְּלוּ דֵּין מִן דֵּין, וְכָל אֶחָד יְקַבֵּל מִנֵּהּ וּבֵהּ. וְעַל־יְדֵי שְׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְבַּטֵּל הַחֲרָפוֹת, הַיְנוּ עָרְלַת לֵב, הַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת. וְזֶהוּ: עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, כִּי שָׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה.

וְזֶהוּ כְּשֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף הַצַּדִּיק אָמְרָה רָחֵל: אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי (בראשית ל). כִּי כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה הַנְּקֻדָּה שֶׁשָּׁם אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲזַי נִתְבַּטֵּל הַחֲרָפוֹת, הַיְנוּ עָרְלַת לֵב, הַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת. וְזֶה שֶׁכָּתוּב אֵצֶל יוֹסֵף (שם מה): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. וּפֵרַשׁ רַשִּׁ”י: כְּפִי כֵּן לִבִּי. הַיְנוּ שֶׁהֵאִיר הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ בַּוָּאו שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵאִיר ‘פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת’ בְּ’הָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת’. וּכְתִיב בּוֹ (שם נ): וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י: דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב. הַיְנוּ שֶׁהֵאִיר הַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת שֶׁלּוֹ בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל.

נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ, הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת הַצַּדִּיקִים, וְהֵם יָאִירוּ בּוֹ, כִּי הֵם הַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, וִיעוֹרְרוּ אֶת לִבּוֹ, וְגַם עַל־יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, יָכוֹל גַּם־כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהָאִיר וּלְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ. וְגַם עַל־יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁמְּדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, יָכוֹל גַּם־כֵּן לְעוֹרֵר אֶת לְבָבוֹ עַל־ יְדֵי ‘פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת’, וְיָסִיר מִמֶּנּוּ עָרְלַת לֵב:

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים – הַיְנוּ בְּחִינַת אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ”ל. וְגוֹי קָדוֹשׁ – הַיְנוּ “קֹדֶשׁ”, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה, וּ”וָאו” הוּא בְּחִינַת לֵב כַּנַּ”ל. עַל־יְדֵי מָה תָּבוֹא לִבְחִינַת אַהֲבָה וְלִבְחִינַת קֹדֶשׁ וָאו. עַל־יְדֵי: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – כִּי מֹשֶׁה הוּא נְקֻדָּה כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּתְחִלָּה צְרִיכִין הַכֹּל לְקַבֵּל מֵהַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת, וְאַחַר־כָּךְ [צָרִיךְ] כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהָאִיר בַּחֲבֵרוֹ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְגַם יוּכַל לְהָאִיר מִנֵּהּ וּבֵהּ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁבּוֹ, שֶׁהוּא: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, לְהַוָּאו, שֶׁהוּא: וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. וְאָז נִקְרָא גּוֹי קָדוֹשׁ, הַיְנוּ קֹדֶשׁ וָאו, שֶׁהַנְּקֻדָּה מֵאִיר לְהַוָּאו, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים. הַיְנוּ אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כְּשֶׁתְּקַבֵּל מִן כָּל הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ, הֵן מִנֵּהּ וּבֵהּ, וְהֵן מֵהַנְּקֻדּוֹת שֶׁבְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, הֵן מִנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת, שֶׁשָּׁם אֵצֶל כָּל הַנְּקֻדּוֹת שׁוֹרָה אַהֲבָה קְדוֹשָׁה, הַנִּקְרָא כֹּהֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהַנְּקֻדָּה הוּא בְּרִית שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ"עֵץ־חַיִּים", שֶׁהָאוֹר הַחֶסֶד נִשְׁאָר בִּיסוֹד דַּאֲצִילוּת. [וּכְשֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת־ שָׁמַיִם, מְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה שֶׁבְּלֵב חֲבֵרוֹ בְּלִי לְבוּשׁ, וְלִפְעָמִים מְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה מֵחֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁמְּסַפֵּר עִמּוֹ, כִּי יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁיְּכוֹלִין לְקַבֵּל אוֹר וְהִתְעוֹרְרוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁל חֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁמְּדַבְּרִין עִמּוֹ, וְאָז מְקַבְּלִין אוֹר הַנְּקֻדָּה עַל־ יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכָה הַנְּקֻדָּה לְהִתְלַבֵּשׁ, וְהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ, וְהוּא מְקַבֵּל מִמֶּנָּה]: