א

צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תָּמִיד רְצוֹנוֹת טוֹבִים וְכִסּוּפִין חֲזָקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן. כִּי (גם) אִם הָאָדָם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּמִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ - עַל־יְדֵי זֶה הוּא מוֹסִיף כֹּחַ יוֹתֵר לְהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁעוֹסְקִין תָּמִיד לְהַמְשִׁיךְ מֵצַח הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מַעֲלִים מִשְּׁמַד לְרָצוֹן וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה גַּם הוּא לַעֲלוֹת מִפְּחִיתוּת מַדְרֵגָתוֹ אֲפִלּוּ אִם הוּא בִּבְחִינַת שְׁמַד חַס־וְשָׁלוֹם וְלִכְנֹס לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן. וְכָל זֶה הוּא עִנְיַן הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ שֶׁמְּחֻיָּב בָּזֶה כָּל אֶחָד וְצָרִיךְ לִיזָהֵר בָּזֶה מְאֹד כִּי כָּל עִנְיַן הַשִּׂיחָה הַזֹּאת הִיא בְּחִינַת הִתְחַזְּקוּת הָרָצוֹן שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרַת הַפִּדְיוֹן הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק מִבְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן. וְאִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה אָז סוֹף כָּל סוֹף בְּוַדַּאי יִהְיֶה נִמְתָּק הַכֹּל עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק שֶׁעוֹסֵק בְּפִדְיוֹן הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָה הַמְעַכֵּב אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. כִּי שָׁם נִתְתַקֵּן הַכֹּל (ברכת השחר ה"ה אות כב).