כרך ו

כל הנזכר בספר שיחות וספורים אודות סגלת הקריאה בדברי רבנו ז"ל, סובבים גם על המעשיות, ובאפן אחד יותר:

הקדמה לקצת רמזים במעשיות שבספר הספורי מעשיות, הוא מה שכתבתי לעיל בכרך שני אות כ"ה, שהבנתי מדברי מוהרנ"ת ז"ל שכל מעשה נעשה במקום שנעשה. ושהם נמשכים ונשתלשלים גם כל המעשיות שבתורה נביאים וכתובים. ושבהשתלשלותם באמצעות היכל התמורות נמורים ונחלפים מעולם לעולם בשנויים שונים:

במעשה הראשונה מאבדת בת מלך. כבר כתבתי קצת רמזים בבאור המאמר שבלקוטי א' סימן ס' (פתח רבי שמעון) ועין שם:

במעשה השלישית מהחגר, בדבר הרמז שיצא מפי רבנו ז"ל בעצמו, בענין הכתוב: "והיה כעץ שתול וכו' אשר פריו וכו' ועלהו וכו' וכל אשר יעשה יצליח", שזה מרמז על העץ והאילן שספרה השמש לפני הירח. ובקשרי דבריו הקדושים הנזכרים בספר לקוטי מוהר"ן כפי מסלתי אשר בארתי בספר באור הנ"ל, יש לבאר גם כן שזה זה הוא האילן שהזכיר אחר כך שבהשקאתו נתבטלים כל הקלפות והשדים, שלפי זה נבא במאמר ירח אל השמש: 'אתה דואג דאגות אחרות ואני אספר לך דאגה שלי', אשר דאגתה מהשדים היונקים מאתה. ולפי הנ"ל על כרחך דבריו אומרים פרשוני בכונת הירח שזה בעצמו מדאגה שלה, כי מאחר שהאילן אינו נשקה וגם הולך ויבש, ממילא מובן משם כפי ספורו הקדוש, שבזה הולכים ומתגברים בכל פעם יותר הקלפות והשדים לינק יותר מרגלי הירח. (שמהרגלין עקר היניקה כמובן מזה גם מספרו לקוטי תנינא) וגם כפי ספורו שם נראה מבאר שזה זה מה שצוה החכם לבניו שעקר פרנסתם יהיה מהשקאת אילנות. ועוד יש לפי זה לפרש שכלם היו בדבר הירח, אשר השקאת האילן מסגלת לה כמובא בפנים, וכפי שיצא מפיו הקדוש בדבר המזמור הראשון שבתהלים, נראה מבאר שהמבחר שבבניו שעמד בדבר הירח הנ"ל, הוא האיש אשר בתחלה לא הלך ואחר כך לא עמד. ובתכלית ההפך מהמושב לצים מהקלפות הנ"ל, והוא אשר זכה על ידי האבן טוב המובא שם לעמד ביחוד השמש והירח. ושאז דיקא בהיותו גם הוא עמהם ביחודם, היתה ספורם והודעתם הנ"ל זה לזה, עין שם היטב. (ויש לפרש שזה מחמת שגם הוא הכרח להם ביחודם וספוריהם הנ"ל) ושמחמת זה זכה הוא בעצמו לרפואת הרגלים על ידי האבק אשר הודיעה השמש כי עקר השלמת הירח, וזה האיש שעמד במדרגתה הוא מהשמש (כמובן מזה במקום אחר), ואז ברפואתו ביער תחלה את הרשעים הגזלנים שגרמו לו התגברות חלשת הרגלים כמובא. ואחר כך בהשגחתו בהלצים הנזכר שם, היתה סבת השקאת האילן ברעידת הארץ, עד שנתבטלו הקלפות לגמרי. ויש להוסיף ולבאר שגם מחמת זה היתה כל התחלת דוד המלך עליו השלום את ספרו בזה המזמור, כי הוא בעצמו במדרגת הירח כנודע, ושעל ידו יתבטלו כל הקלפות כנודע. ולעבדא ולמעשה תבין ותתבונן לפי כל זה עד היכן גדול ונפלא מעלת העסק באמירת תהלים, שכל בטול הקלפות הוא על ידי זה, וכמובן גם בספרו הקדוש לקוטי תנינא, שכל בטול התגברות הקלפות המונעים מלבא בשערי תשובה, הוא ברב הסגלה הנמצאת באמירת תהלים עין שם:

מעשה הזבוב ועכביש ספר רבנו ז"ל כשבא מנסיעתו לנווריטש הנזכר בספר חיי מוהר"ן. ובנסיעתו לקח עמו איש עשיר ונכבד וירא אלקים ר' שמואל מטעפליק שהיתה פרנסתו בחנות (מאנאפאקטור) אשר גם זוגתו בעצמה היתה ביכלת להשגיח על החנות, ועם ר' שמואל לקח בתחלה את רבי נפתלי מנעמירוב לנסע אתו עד ליפיוועץ. ובליפיוועץ הכרח להחזיר את רבי נפתלי לביתו, כי היה איש חלוש ולא היה ביכלתו להיות נע ונד בדרך רחוק כזה, ומכון בימי הקר והחרף אשר מחצי טבת והלאה. ולקח בליפיוועץ במקום רבי נפתלי ז"ל את ר' אייזיק יוסף מליפיוועץ. והוא ור' שמואל הנ"ל הן הן השני אנשים הנרמזים במעשה הנ"ל (כי אף על פי שגם זאת היא מהמעשיות שבשנים קדמוניות, אבל בהשתלשלותם אשר הזכרתי בכרך שני עין שם, ועד זה העולם הגשמי, נמצא מעין זה גם בנסיעה הזאת מרבנו ז"ל, כי 'מאן מלכי רבנן'). ושנה את לבושיו בתחלת הנסיעה להיות נדמה כסוחר, והזהיר מאד את שני האנשים הנ"ל שלא יודיעו בשום מקום מי הוא. וקדם הנסיעה לקח רבנו ז"ל שלשים רענדליך ונתן לר' שמואל הנ"ל, וקנה בעד זה עגלה עם סוסים וגם שכר איש אחד שיהיה מיחד להוליך את הסוסים. ואלה האנשים לא ידעו כלל להיכן הם נוסעים, רק בכל פרשת דרכים שאלו את רבנו ז"ל באיזה דרך לנסע והראה להם. והיה לר' שמואל ולר' אייזיק יוסף הנ"ל כמה ספורים מזאת הנסיעה. ואלה שני הספורים שמעתי מאבי ז"ל ששמע אותה מפי ר' שמואל הנ"ל, הינו מה שעמדו פעם אחת עם העגלה אצל אכסניא, ורבנו ז"ל ור' שמואל נכנסו להאכסניא ומצאו שם את בעל הבית שנשא בחיקו תינוק בערך שתי שנים. ומיד בכניסת רבנו ז"ל ראה ר' שמואל שזה התינוק מראה לאביו על רבנו ז"ל, ואמר לו בזה הלשון: האט גוטער יוד [הנה יהודי טוב – אדמו"ר]. ואביו הבעל הבית הנ"ל ברב טרדתו במכירת היי"ש להערלים שנמצאים שם לא הביט ולא הטה כלל את אזנו לדברי התינוק. ור' שמואל נבהל מאד בשמעו זאת מפי התינוק, כי בכל האלפים אנשים אשר נתודעו עמהם בדרכם הרחוק לא נמצא שום איש שידע ויכיר בפני רבנו ז"ל כי רב וגדול הוא בישראל (שנקרא בלשוננו גוטער יוד) מרב התדמותו כאיש סוחר כנ"ל. ואולם מחמת שגם ר' שמואל עמד בסמוך לרבנו ז"ל, חשש ר' שמואל פן עליו בעצמו הראה התינוק בידו לאביו (כי היה בעל צורה כמו אדמו"ר גדול). והוציא ר' שמואל מטבע מכיסו והלך להתינוק ונתן לו, ואמר לו א יא איך בין א גוטער יוד? [נכון אני הוא האדמו"ר?] והשיב התינוק לא. והראה לו עוד הפעם בידו על רבנו ז"ל בעצמו ואמר לו זה הוא גוטער יוד [אדמו"ר]. ורבנו ז"ל יצא מיד אל החוץ וישב על העגלה. ובנסיעתם התחיל ר' שמואל לתמה על דברי התינוק, וענה רבנו ז"ל ואמר, ווער דען זאל זיין באלה הימים א מבין? [וכי מי יהיה בימים אלו מבין?]:

והנה בנסיעתם אשר בכל פרשת דרכים הראה להם רבנו ז"ל להיכן לנסע כנ"ל, נזדמן קצת פעמים שהיו נוסעים על הדרך שכבר נסעו בו פעם אחת. וכמה ימים אחר מעשה התינוק הנ"ל נזדמן גם כן שנסעו עוד הפעם בדרך האכסניא הנ"ל שהיה שם זה התינוק. וכאשר ראה ר' שמואל שזאת היא האכסניא, בקש מהמוליך את העגלה שיעמד שם, ונכנס להאכסניא כדי לראות עוד הפעם את התינוק הנ"ל. ומצא להבעל הבית יושב על הארץ באבלות אחר התינוק הנ"ל:

ספור השני, שלנו פעם אחת בבית המלון שנמצא שם הרבה אורחים מהעירות הסמוכות אשר הכירו זה את זה. וכל נסיעתם היתה במדינת פאליסע אשר עקר המסחרים הוא בכל היוצא מהיערות והחרשים הגדולים הנמצאים שם עצים, קרשים, גלגלים, זפת וכדומה. ובזמן החרף הנ"ל שהלילות ארכות ישבו סוחרים רבים סביב השלחן הגדול שעמד שם באמצע הבית, ודברו זה עם זה במסחריהם כדרך הסוחרים. ורבנו ז"ל ישב ביניהם והרכיב את דבריו גם כן באמצעות דבריהם ובפרטי מספרי הסכומים שבקניניהם, ושמות האדונים שסחרו עמהם כמי שכבר נמצא ביניהם מזמן רב. ור' שמואל הנ"ל עמד מאחריו ומשתומם ונתפלא מאד בשמעו ובהביטו על כל זה. וגם הרבה להתפלא על אשר לא שאלו ודרשו מאתו הסוחרים מי הוא ומאיזה מקום הוא, הבקי כל כך בפרטי מסחריהם כנ"ל. ואחר כך בערך שעה או שתים, נתפרדו הסוחרים כל אחד למקומו שרצה לישן שם. ולא נשאר אצל השלחן רק רבנו ז"ל ועוד איש אחד מהסוחרים שעדין נתעכב בישיבתו אצל השלחן. וזה הסוחר התחיל להביט בפני רבנו ז"ל ואמר לרבנו ז"ל אתם נודעים לי מאד איר זענט מיר זייער קענטליך. והשיב לו רבנו ז"ל אתם סוברים שאני פלוני זה והזכיר לו שם הפלוני, וכון לדעת הסוחר שבאמת היתה עליו כונתו. וכאשר ראה הסוחר שעדין לא נודע לו, ענה ואמר שנית לרבנו ז"ל, אני יודע איך ווייס שוין. והשיב לו רבנו ז"ל עוד הפעם אתם סוברים שאני פלוני והזכיר אותו עוד הפעם בשמו. וכון גם כן עוד הפעם לשם זה האיש אשר עליו נדמה להסוחר על רבנו ז"ל שזה הוא, ובתוך כך פנה זה הסוחר גם כן למקומו. והשגחה נפלאה, לא עלה כלל על דעתו של הסוחר לתמה ולהתפלא עד שיעמד על זה, וירצה דוקא לחקר ולידע מי הוא זה האיש המכון כל כך לדעתו, הבקי כל כך במסחרי שאר הסוחרים כנ"ל. וקדם אור היום השכים רבנו ז"ל ונסע לדרכו כנ"ל:

ויען אשר יצאתי להודיע קצת מעשיות מרבנו ז"ל הנני אגב אורחא לספר גם מה ששמעתי מר' יחיאל מענדיל ז"ל, ששמע מהרב ר' שמואל יצחק ז"ל מטשעהרין. שנסע עם רבנו ז"ל לוואלטשיסק (בעת הנשואין של בתו מרים ז"ל). באמצע הדרך פעם אחת בתחלת הלילה, צוה עליו רבנו ז"ל שישב אתו על העגלה, ושיצוה להערל הבעל עגלה שיקשר את החבלים מהסוסים להעגלה בעצמה (ולא שיאחז אותם בתוך ידו) ולהניח את הסוסים שילכו מעצמם. ומיד נתכפל עליהם אפלות וחשכת הלילה בכפל כפול ומכפל כזה, עד שבישיבתו סמוך לרבנו ז"ל על העגלה, ולא היה ביכלתו לראות את רבנו ז"ל. ונתעכב הדבר עד ערך שעה או שתים. והעגלה עם הסוסים הגיעו ובאו לעיר אשר בתחלה לא ידע כלל הרב הנ"ל שם העיר. והסוסים עמדו מעצמן אצל בית אכסניא שלא היה גג על הבית. ורבנו ז"ל ירד עמו מהעגלה ונכנסו אל הבית. ונמצא שם בהבית איש משרת אשר הכין מיד לרבנו ז"ל חדר מיחד ושכב שם לישן. והרב ר' שמואל יצחק הנ"ל ישב שם בבית הגדול עם המשרת ביחד. וקדם ששכב רבנו ז"ל בחדר הנ"ל, צוה להכין עבורו תבשיל לסעדת הלילה. ורבנו ז"ל שכב שם בחדר הנ"ל עד שנגמר הבשול מהתבשיל הנ"ל. אחר שאמרה המשרתת להמשרת שנגמר הבשול מהתבשיל, אמר המשרת להרב הנ"ל להקיץ לרבנו ז"ל מהשנה (כי המשרת לא ידע כלל מי הוא, והרב ר' שמואל יצחק הבין מעצמו שכן רצון רבנו ז"ל שלא יגלה מי הוא). ולא רצה הרב להקיץ בעצמו לרבנו ז"ל, וענה להמשרת, אם אתה רוצה לך והקיצו בזה הלשון: יוד יוד שטייט אויף עסען וועטשערע [יהודי יהודי, קום בשביל לאכול ארוחת ערב]. ונתעורר רבנו ז"ל, אך לא רצה לאכל, אבל צוה שגם בלי זה ישלם בעד התבשיל כנהוג. וחזר ועלה עמו מיד עוד הפעם על העגלה וצוה עוד הפעם שהערל יקשר את החבלים מעל הסוסים להעגלה שילכו וירוצו הסוסים מעצמם כנ"ל. עד שחזרו ובאו לתוך העיר והבית מלון שנסעו משם בתחלת הלילה כנ"ל. ובעת ישיבת הרב עם המשרת כנ"ל, שאל מהמשרת שם העיר הנ"ל והשיב לו. וידע והבין הרב שזאת העיר הוא בערך כמה מאות פרסאות ממקום העיר והבית מלון הנ"ל שנסעו משם וחזרו לשם, ובאמצע חזרתם כנ"ל אמר רבנו ז"ל שהוא מחזיק טובה להמשרת שהקיץ אותו.

ועוד מעשה אחת שמעתי מר' יחיאל מענדיל הנ"ל ששמע מהרב ר' שמואל יצחק הנ"ל מטשעהרין. שפעם אחד נסע לרבנו ז"ל לברסלב ולן בביתו הגדול שהיה מקום האורחים. ומחדר רבנו ז"ל לא נמצא שום פתח אל החוץ רק לזאת הבית, ומהבית נמצא פתח אל החוץ מצד מערב. ופתאם באמצע הלילה שמע הרב הנ"ל קול רעש מחדר רבנו ז"ל, כמו מכמה אלפים אנשים, והרב ידע ברור שלא נמצא שם בהחדר שום אדם חוץ רבנו ז"ל, יען אשר לא נמצא כלל מזה החדר הקטן שום פתח אל החוץ רק דרך זאת הבית ששכב שם הרב כנ"ל, והבית היתה סגורה מבפנים בלילה כנהוג (וגם חדר רבנו היה קטן מהכיל כלל הרבה אנשים ומכל שכן וכל שכן אלפים אנשים כפי הרעש הנ"ל שיצא משם). ונפל על הרב פחד ורעד גדול ועצום מקול הרעש הזה, עד שמרב הרעד והחרדה שחרדו בו כל אבריו נפל מהמשכב על הארץ, וגם נתירא אחר כך מלהזיז את עצמו ולקום מהארץ עד שנשקע הרעש. ויקם אחר כך מהארץ ויצא אל החוץ, ונתעכב שם בחוץ עד שהאיר היום. וגם אחר כך נתביש ונתירא מרבנו ז"ל לשאל מאתו מה זה ועל מה זה, כי הבין שאין זה רצונו שישאלנו:

ונחזר לעניננו מה שנראה לי רמזים ממעשה הזבוב וכו' כנ"ל מספורי מעשיותיו עין שם. כי כפי הנזכר בסוף המאמר שבלקוטי א' סימן כ' (תשעה תקונין וכו') בזה הלשון: 'קדם שבא לבחינת ארץ ישראל אזי אל יתהלל חוגר כמפתח. אבל אחר כך כשנוצח, אז נקרא איש מלחמה' (וממילא מובן שאין זה רק מי שבא לארץ ישראל באמצעות התשעה תקונים הנזכרים שם, ושאין זה רק מי שגלה זאת) כי מכל זה בא נבא בהנזכר בנסיעת רבנו ז"ל לארץ ישראל שמכון ממש לימי ראש השנה נכנס בעיר חיפה (ועין שם בספור הנסיעה ברב שמחתו שהיתה בזאת הלילה), כי לפי הנ"ל יש לבאר שזה מה שקבע מאז והלאה לכל אנשיו את יום אספתם אליו בראש השנה. ומה שכתב שם שבאספת כל השרים שנמצא שם היו עושים עניני צחוק, יש לבאר שזה מה שמבאר מדברי הזהר הקדוש והאר"י ז"ל, שכל ענין ראש השנה הוא בסוד יצחק (שנקרא על שם "צחוק עשה לי" וכו'). ומה שבהצחוק מכל האמות תפס לדגמא את ישמעאל יש לבאר שזה מה שנזכר ישמעאל בקריאת הספר הנזכר שם.

והזבוב הנזכר שם יש לבאר שזה ענין החלושי כח שבישראל הנרדפים מקלפת עשו עמלק ימח שמם הנמשל לשממית (שהוא ממין עכביש כנודע). כמובן מרש"י בשם המדרש, שהוא שנשאר עליו הכתוב (בעובדיה שנבא עליו) "בזוי אתה מאד", כי הוא מבזה יותר מכל השקצים (כאשר כבר הזכרתי מעין זה בשיחות וספורים שבכרך הראשון עין שם). שאחר שכבר חטפה את עצמה ברגל אחד על הדף וכו' נשארה מטה מטה עד שלא נשאר ממנה כלום. (שזה שמובא ברש"י בשם המדרש, על הכתוב "וידו אוחזת בעקב עשו" וכו', שלא יספיק זה לגמר מלכותו עד שבא זה ונוטלה הימנו. והינו כנ"ל, שדיקא כשהגיע העכביש בעקבו ורגלו על הדף, עד שנדמה שאפס תקוה להזבוב. כי בלי ספק תשחת חס ושלום לגמרי מקלפת העכביש כנ"ל. ואז דוקא התחיל העכביש לירד מטה מטה עד שנמחה לגמרי. וגם ממילא מובן יותר לפי זה (מה שמובא גם בשם ר' שמשון מאוסטריפאלי) שהזבוב הוא מרמז בראשי תבות, "ז'כרון ב'ספר ו'שים ב'אזני" וכו' שנאמר בפרשת עמלק ימח שמו.

כי גם מה שנתנמנם המלך וישן עד שהיה קשה להקיצו, עין שם, יש לבאר שזה ענין מה שמבאר מצרופי דברי האר"י ז"ל ודברי רבנו ז"ל (בסימן נ"ד שבלקוטי א') שבראש השנה מתגבר כח המדמה שבשנה, לבלע ולהעלים את הזכרון בספר הנ"ל. ושכל התקון והברור הוא על ידי יוסף שהוא בן פ'ו'ר'ת ו'פ'ו'ת'ר חלום ה'פ'ר'ו'ת (שבראש השנה כנודע), שבהתגברות המדמה (שנזכר בלקוטי א' סימן נ"ד הנ"ל) הסומך בכל עת לבלע את הטוב, ולא יודע כי באו אל קרבנה. והתקון הוא על ידי יוסף, כי אף על פי שגם הוא נבלע תחלה בבית האסורים, וגם עליו סובב הכתוב "רבים קמים עלי" (כמובן מהמזמור שרמז בו רבנו ז"ל את המעשה הזאת) רבים וגדולים בתורה וכו' שבטי י"ה בעצמם. והוא בבאו זכה לברר גם חלום פרעה שבליל ראש השנה, עד שיצא מבית האסורים, ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו, כי על ידו לבד יהיה עקר התקון. ובפרט בראש השנה, "מי יעלה בהר ה' וכו' נקי כפים ובר לבב" בל"ב שנים (כמובן מזה בדברי מוהרנ"ת ז"ל).

גם אם נדקדק בספור המעשה הזאת בענין המלך שכאשר הבין את האמת. ורצה להחזיר למוטב את כל העולם, נסכם בדעתו שיסע ויחפש את החכם והנבון שיפתר לו את החלום, ולכאורה יש להתפלא בזה. כי מה ענין הפתרון להחזרת העולם למוטב. ואולם כפי הנ"ל תבין מרחוק שהפתרון נוגע לברור הטוב מהרע העוסק לבלע את כל העולם. גם בענין השבויים שלקח בשביה שנמצא ביניהם יפת תאר וכו' יש לרמז גם כן בדבר המזמור הנ"ל שאמר דוד בברחו מפני אבשלום שהיה בן יפת תאר כמובא בדברי חכמינו ז"ל, וממילא מובן לפי זה שידע דוד שנמצא בו נפש יקר מצד הזכרון הנ"ל רק מחמת שנבלע ברע המדמה בתכלית ההפך (עין שם בסימן נ"ד הנ"ל):

במעשה החכם ותם. מבאר משיחות רבנו שמובא שם אחר המעשה, בענין עמלק שהיה חוקר וכופר, וכאשר נודע מספרי אמת שהוא קלפת עשו שיצא מאתו, יש לבאר בזה שנתגדל עשו עם יעקב איש תם. ויען אשר זה לעמת זה נמצאים גם חלקי נפש יעקב בזרעו אחריו. ודור הולך הוא דור שבא.

וכפי שספר רבנו ז"ל סדר האכילה והשתיה והמלבושים של התם וכו', יש לבאר שזה שספרה התורה בפרשת בשלח את דבר העננים אשר מבאר מדברי רבנו ז"ל בלקוטי א' סימן נ"ח שזה ענין המלבושים ושמרמז זאת בהכתוב "בשים ענן לבושו". וגם נראה מהכתוב בפרשת עקב, "שמלתך" וכו' שלא הצטרכו כלל להחליף את המלבושים בכל משך הליכתם עם העננים. וגם שם בפרשת בשלח ספרה התורה בדבר הלחם (מן השמים) שהרגישו בו טעם כל המאכלים, וגם שם בפרשת בשלח ספרה התורה בדבר הבאר אשר נודע בספרי אמת שגם במימי הבאר הרגישו טעם כל המשקאות, שוב מובן מכל זה לענין המעשה הנ"ל שאחר שספר רבנו ז"ל בדבר האכילה והשתיה והמלבושים של התם, ענה ואמר בתוך כך נעשה רעש שהחכם נוסע ובא. ויש לבאר שמזאת המעשה שבשנים קדמוניות נשתלשל אחר כך בימי משה רבנו עליו השלום שאחר כל ספור ענין האכילה והשתיה והמלבושים (שכל זה זכו ישראל שהם הם האיש תם הנ"ל) סובב הכתוב בסוף פרשת בשלח "ויבא עמלק". ואהבת החכם להתם יש לבאר (כמובן מדברי רבנו ז"ל במקום אחר) שהוא גרועה משנאה מרב הלצון והשחוק ששחק מאתו, כי גם עתה נקרא זאת בשם מלחמת עמלק כמובן מדבריו הקדושים:

והנה אחר כל זה סמכה התורה פרשת יתרו שמשם מבאר ששלח המלך עליון יתברך לכלל ישראל (שנקראים בשם תם כנ"ל) מכתב אלקים, והם ענו נעשה ונשמע קדם שקראו כלל בהמכתב. "וזרח משעיר למו" שגם לבני עשו שלח את המכתב אבל חקרו כל כך עד שלא נתקרבו כלל להמלך עליון יתברך. ואף על פי כן סוף סוף יתברר גם מהם חלקי נפשות ישראל להתתקן על ידי התם והבעל שם טוב. כי גם מבני בניו של המן למדו תורה וכו'. יש שהם רע לגמרי להמחות עדי עד:

אמר מוהרנ"ת ז"ל היכן שמתקבצים עשרה מאנשי שלומנו, ראוי לסע את כל קצוי העולם לתחב את ראשו ביניהם, ודבר אז לענין ראש השנה כשנאספין כל הקבוץ הקדוש כמה גדול הוא מאד: