ראשית דבר
ועתה אגב אורחא אציג לפני המעין גם קצת ראשי פרקים מן האותות והמופתים שנראו מאדמו"ר זצ"ל. כי כפי אשר תהלה לאל כל ימי גדלתי בין החכמים בחכמת התמימות והפשיטות, והן המה אנשי מוהרנ"ת ז"ל אשר הפקירו את כבודם בכל מיני הפקרות בעבור האמת[17], מצוה וחובה עלי להודיע לדורות הבאים את דבריהם אשר שמעתי מפיהם. כי לא נעלם ממני עצם אמתת דבריהם, וברור כיום וכשמש ויודע אנכי כי בצדק ובישר כל אמרי פיהם, וכאור מן החשך ממש נבדלים המה[18], מן המעשיות הכתובות בהספרים שיצאו בסמוך, עדת צדיקים, קהל חסידים, פאר מקדושים, שבחי הצדיקים[19], ומשאר המעשיות אשר הלכו מפה לפה ומאזן לאזן אצל הבעלי כדים שנתרבו בעתים הללו:
והנה אדמו"ר ז"ל בגדל ועצם מתיקות דבריו הנעימים לחזק ולעורר ולהחיות ולהשיב כל הנפשות הנפולות, אם היה גם מתר במופתים היתה מתבטלת הבחירה לגמרי. ובאמת מחמת זה היה אסור במופתים, וגם כשעשה איזה דבר מופת בקש אחר כך מהשם יתברך שישתכח הדבר (כמובא בשיחות הר"נ אות קפ"ו), ולולא דמסתפינא הייתי אומר שזה בעצמו שנתן השם יתברך בלב מוהרנ"ת ז"ל לבלי לבאר ספורי מופתיו הקדושים[20], מחמת כי לא באלה תהלתו (כמובא שם בהשיחות עין שם), זה בעצמו הוא מחמת שפעלו דברי תפלתו הנ"ל של אדמו"ר ז"ל שיתן השם יתברך כן בלבו כנ"ל כדי שישתכחו מהלב כנ"ל, וכאשר באמת כבר נשתכחו מחמת זה רבם ככלם. אבל על כל זה חסתי על שארית פלטתם שלא נשתכחו עדין, ושמתי אל לבבי להעלות על הכתב על כל פנים קצת ראשי פרקים מזה למען יהיה לזכרון לאנשי שלומנו היודעים מזה:
[17] וקבלו על עצמם כל מיני בזיונות ובושות וכל מיני חרופים וגדופים ולבון פנים עד אין שעור וערך, ומכל שכן וכל שכן בעת תבערת המחלקת שהיה עליהם בשנת תקצ"ה אשר כל אחד ואחד היה מסכן להריגה ממש, כי היה אז מרגלא בפומא דאנשי שאצל הקירה דרוסיא – מיט צעהן טויזינד קערבליך פאר־רייבט מען אלדונג [עם עשרת אלפים קערבליך (מטבע) משיגים הכל] – ומעות היה על זה לכת החולקים די והותר, כי היה נחשב להם הריגת אחד מאנשיו ז"ל למצוה שאין למעלה הימנה. כי כן פקד וצוה עליהם הצר. הצ. הידוע, וכתב ושלח אגרות להדפם ולרדפם להמם ולאבדם.
[18] ואחר כל אלה גם את הדברים אשר שמעתי מהם בדרך השתלשלות מפה לפה שלא נודע לי היטב מי ומי האנשים שהגיע אלי הספור על ידם, לא רציתי לכתב אותם מפחד הטעותים השכיחים בספורים כאלו (וכנודע מדברי מוהרנ"ת ז"ל בענין המאמר חכמינו ז"ל שהתירו לכתב תורה שבעל פה). ולכן צינתי אצל כל ספור וספור שמות האנשים אשר שמעתי מפיהם.
[19] ואף על פי שמובא בהם הרבה מעשיות מהבעל שם טוב זצ"ל ומשאר צדיקים אמתיים, אשר באמת נראה מהם התגלות נוראות בשדוד הטבע והודעת עתידות, אבל לא כהמעשיות הכתובים בהספרים הנ"ל, אשר רב הספורים בעת משתה היין, אשר המספר עומד בין כוס שלישית לרביעית והשומע יושב ומתנמנם, עד שיותר מתשעה חלקים בהם שקר, ומעט האמת מרכב ומשנה ומחלף ומערב – זולת השבחי בעל שם טוב הוא אמת מראשו ועד סופו, כאשר שמעתי זאת מפי אבי הריני כפרת משכבו שספר זאת בשם אדמו"ר זצ"ל, מלבד על קצת דקצת מהם אמר שלא נכתבו היטב.
[20] זולת במקומות מעטים שנשמט קצת מתחת קלמוסו, כמו הודעת העתידות מהרחבת זמן היקרות עד שתי שנים; בשיחות הר"ן אות קפ"ה מהתגברות החלישות רחמנא לצלן בשנת תקס"ז; שם באות הנ"ל: ממיתת הילדה שרה אסתר; שם בהשיחות ההשמטות אות ה': ומה שאמר על עצמו שאם ישרף הספר, יהיה לו ארכא לחיות עוד איזה זמן; בחיי מוהר"ן בספור נסיעתו ללעמברג אות ג' עין שם: גם הודעת העתידות ושדוד הטבע בענין רפואת היד; בשיחות הר"ן אות קפ"ו: ובענין רפואת החולה על ידי אמירת שיר השירים סמוך לאור הבקר; שם באות רמ"ב: ובענין פקידת העקרה שם אות רנ"ב: ובענין רפואת החולנית שהיתה סמוך למיתה וכמעט שיצא נפשה; בחיי מוהר"ן בהשיחות השיכים להתורות אות נ"ב עין שם.