דלג לתוכן העיקרי

אותות ומופתים מרביז״ל

ראשית דבר

ועתה אגב אורחא אציג לפני המעין גם קצת ראשי פרקים מן האותות והמופתים שנראו מאדמו"ר זצ"ל. כי כפי אשר תהלה לאל כל ימי גדלתי בין החכמים בחכמת התמימות והפשיטות, והן המה אנשי מוהרנ"ת ז"ל אשר הפקירו את כבודם בכל מיני הפקרות בעבור האמת[17], מצוה וחובה עלי להודיע לדורות הבאים את דבריהם אשר שמעתי מפיהם. כי לא נעלם ממני עצם אמתת דבריהם, וברור כיום וכשמש ויודע אנכי כי בצדק ובישר כל אמרי פיהם, וכאור מן החשך ממש נבדלים המה[18], מן המעשיות הכתובות בהספרים שיצאו בסמוך, עדת צדיקים, קהל חסידים, פאר מקדושים, שבחי הצדיקים[19], ומשאר המעשיות אשר הלכו מפה לפה ומאזן לאזן אצל הבעלי כדים שנתרבו בעתים הללו:

והנה אדמו"ר ז"ל בגדל ועצם מתיקות דבריו הנעימים לחזק ולעורר ולהחיות ולהשיב כל הנפשות הנפולות, אם היה גם מתר במופתים היתה מתבטלת הבחירה לגמרי. ובאמת מחמת זה היה אסור במופתים, וגם כשעשה איזה דבר מופת בקש אחר כך מהשם יתברך שישתכח הדבר (כמובא בשיחות הר"נ אות קפ"ו), ולולא דמסתפינא הייתי אומר שזה בעצמו שנתן השם יתברך בלב מוהרנ"ת ז"ל לבלי לבאר ספורי מופתיו הקדושים[20], מחמת כי לא באלה תהלתו (כמובא שם בהשיחות עין שם), זה בעצמו הוא מחמת שפעלו דברי תפלתו הנ"ל של אדמו"ר ז"ל שיתן השם יתברך כן בלבו כנ"ל כדי שישתכחו מהלב כנ"ל, וכאשר באמת כבר נשתכחו מחמת זה רבם ככלם. אבל על כל זה חסתי על שארית פלטתם שלא נשתכחו עדין, ושמתי אל לבבי להעלות על הכתב על כל פנים קצת ראשי פרקים מזה למען יהיה לזכרון לאנשי שלומנו היודעים מזה:

[17] וקבלו על עצמם כל מיני בזיונות ובושות וכל מיני חרופים וגדופים ולבון פנים עד אין שעור וערך, ומכל שכן וכל שכן בעת תבערת המחלקת שהיה עליהם בשנת תקצ"ה אשר כל אחד ואחד היה מסכן להריגה ממש, כי היה אז מרגלא בפומא דאנשי שאצל הקירה דרוסיא – מיט צעהן טויזינד קערבליך פאר־רייבט מען אלדונג [עם עשרת אלפים קערבליך (מטבע) משיגים הכל] – ומעות היה על זה לכת החולקים די והותר, כי היה נחשב להם הריגת אחד מאנשיו ז"ל למצוה שאין למעלה הימנה. כי כן פקד וצוה עליהם הצר. הצ. הידוע, וכתב ושלח אגרות להדפם ולרדפם להמם ולאבדם.

[18] ואחר כל אלה גם את הדברים אשר שמעתי מהם בדרך השתלשלות מפה לפה שלא נודע לי היטב מי ומי האנשים שהגיע אלי הספור על ידם, לא רציתי לכתב אותם מפחד הטעותים השכיחים בספורים כאלו (וכנודע מדברי מוהרנ"ת ז"ל בענין המאמר חכמינו ז"ל שהתירו לכתב תורה שבעל פה). ולכן צינתי אצל כל ספור וספור שמות האנשים אשר שמעתי מפיהם.

[19] ואף על פי שמובא בהם הרבה מעשיות מהבעל שם טוב זצ"ל ומשאר צדיקים אמתיים, אשר באמת נראה מהם התגלות נוראות בשדוד הטבע והודעת עתידות, אבל לא כהמעשיות הכתובים בהספרים הנ"ל, אשר רב הספורים בעת משתה היין, אשר המספר עומד בין כוס שלישית לרביעית והשומע יושב ומתנמנם, עד שיותר מתשעה חלקים בהם שקר, ומעט האמת מרכב ומשנה ומחלף ומערב – זולת השבחי בעל שם טוב הוא אמת מראשו ועד סופו, כאשר שמעתי זאת מפי אבי הריני כפרת משכבו שספר זאת בשם אדמו"ר זצ"ל, מלבד על קצת דקצת מהם אמר שלא נכתבו היטב.

[20] זולת במקומות מעטים שנשמט קצת מתחת קלמוסו, כמו הודעת העתידות מהרחבת זמן היקרות עד שתי שנים; בשיחות הר"ן אות קפ"ה מהתגברות החלישות רחמנא לצלן בשנת תקס"ז; שם באות הנ"ל: ממיתת הילדה שרה אסתר; שם בהשיחות ההשמטות אות ה': ומה שאמר על עצמו שאם ישרף הספר, יהיה לו ארכא לחיות עוד איזה זמן; בחיי מוהר"ן בספור נסיעתו ללעמברג אות ג' עין שם: גם הודעת העתידות ושדוד הטבע בענין רפואת היד; בשיחות הר"ן אות קפ"ו: ובענין רפואת החולה על ידי אמירת שיר השירים סמוך לאור הבקר; שם באות רמ"ב: ובענין פקידת העקרה שם אות רנ"ב: ובענין רפואת החולנית שהיתה סמוך למיתה וכמעט שיצא נפשה; בחיי מוהר"ן בהשיחות השיכים להתורות אות נ"ב עין שם.

ר' צבי גיסו של אדמו"ר זצ"ל ישב בטשעהרין ועסק במשא ומתן כל ימיו, ופעם אחת התוכח עם איזה איש, אם אדמו"ר זצ"ל יודע כל המחשבות של העומדים לפניו, וזה האיש הוכיח לו שאדמו"ר זצ"ל יודע גם זאת. והנה באותו זמן היה לגיסו ר' צבי הנ"ל דחקות גדול בפרנסתו, והיה צר לו מאד מאד מחמת זה עד שנסכם אצלו להזכיר את אדמו"ר זצ"ל שיתפלל בעדו. אחר כך בסמוך בא אדמו"ר זצ"ל לטשעהרין כאשר היה אז דרכו בקדש לנסע לשם שני פעמים בשנה (כמובא בחיי מוהר"ן בספור מקום ישיבתו ונסיעותיו אות כ"ד). ומיד בבואו לשם נכנסו אליו אנשי שלומנו לקבל פניו הקדושים, וגם גיסו ר' צבי הנ"ל היה בתוך הבאים. ואדמו"ר זצ"ל דבר עמהם דבריו הערבים והנעימים למשך את לבם לעבודתו יתברך שמו, ודבר עמהם שיחה נפלאה עד שנתעורר מאד לב כל השומעים מזה וגיסו הנ"ל המתין וחכה עד שנפסקה השיחה, והלכו מאתו, ונשאר הוא לבדו, ורצה לילך אל הדלת לסגרה בפנים, וללחש לאדמו"ר זצ"ל בענין הפרנסה כנ"ל:

והנה דרכו של ר' צבי הנ"ל היה לישב תמיד רעיונותיו על כל תנועה ותנועה שהצרך לעשות ועל כן גם עכשו מיד כשהכין פעמי רגליו ללכת אל הדלת כנ"ל, נתביש מאד בעיני עצמו, כי נתישב בדעתו איזה פנים יהיה לי בפני אדמו"ר להזכיר אותו על פרנסה. אחרי שזה סמוך בזה השעה דבר עמנו שיחה נפלאה מגדל השטות והשגעון של כל הבלי ועסקי עולם הזה. ודמה בדעתו שבודאי יוכיח אותו אדמו"ר על זה, ויאמר לו היתכן לאטם אזנו כל כך ולבו מיראת ה', עד שגם אחר שיחה כזו אין לך מה ללחש ולהזכיר אותי רק על עסקי פרנסה. ומחמת המחשבה הזאת נשאר עומד על מקומו ולא הלך עוד אל הדלת לסגרה כנ"ל. והתחיל לחשב שנית ברעיונותיו אולי באמת אדמו"ר יודע גם את מחשבתי כאשר הוכיח לי האיש הנ"ל, אם כן הוא יודע ברור שאחר כל שיחתו נאטם לבבי עדין עד שאין לי מה להזכירו רק בענין פרנסה, ומה שהפסקתי מזה הוא מחמת שאני מתביש מאתו לבל יוכיח אותי, ואני עושה עצמי כירא וחרד וגונב דעתו חס ושלום, אם כן הדבר מגנה ביותר. ומיד בחשבו את כל הדברים האלה, ענה אדמו"ר זצ"ל ואמר לו בזו הלשון: דיך האב איך שוין פארזארגט. דיין ברודער משה וועט זיין א ציכטיגער ארימאן, דיין חיים אויף איהם איז ארחמנות ער וועט ניט האבען קיין מעהל אויף שבת [לך כבר דאגתי, אחיך משה יהיה עני מרוד, חיים שלך – עליו רחמנות גדולה לא יהיה לו קמח על שבת]. וכן נתקים בשלשתם כל ימי חייהם מכון ממש כדברי רבנו ז"ל (ושמעתי זאת מפי בנו רבי יעקב ששמע זאת כמה פעמים מפי אביו בעצמו):

ר' אברהם מבארדיטשוב היה חתן עשיר גדול, וגם הוא בעצמו היה לו מעות הרבה. ואדמו"ר זצ"ל (כפי שידע ברוח קדשו את שרש נפשו רוחו ונשמתו ואת אשר עבר עליו, ואת שאר התעלומות שיש בענין זה ועוד גם בגשמיות היה סבה לזה). צוה עליו לבלתי לעשות שום עסק רק לעסק יומם ולילה בתורה ותפלה. והוא שאל אותו השאלה הידוע "מה נאכל" והשיב לו אדמו"ר זצ"ל וועסטו זיין אמקבל [שתהיה מקבל] ונתמלא מאד ר' אברהם הנ"ל ברגז גדול עבור זה ולא נסע עוד לאדמו"ר זצ"ל עד שעברו שתי שנים. ובתוך כך מסתמא פעלו דבריו ז"ל שירד ר' אברהם הנ"ל מנכסיו ואבד את כל מעותיו עד פרוטה אחרונה, עד שמלא את נפשו לשוב ולנסע שנית לאדמו"ר זצ"ל ואז טפח לו על כתפיו נו אברהמיל ווער האט אויסגעפיהרט, וועסטו מיך חטאש איצטער פאלגין וועסטו זיין אשיינער מקבל, און אז ניט וועסט זיין אפערזשאווירטער מקבל [נו אברהמיל! מי נצח, אם לפחות עתה תצית לי תהיה "מקבל" יפה ואם לא, תהיה מקבל חלוד]. וכן הוה כי ר' אברהם הנ"ל אמץ את רוחו והקשה את ערפו ולא רצה שנית לצית את אדמו"ר זצ"ל. (כי היה איש חיל ומשכיל ומבין בכל עסקי משא ומתן, גם היה ידיו רב לו בכתב ולשון עד שהיה קשה עליו מאד להטות שכמו לסבל בפשיטות על תורה, ולהיות מקבל כאשר צוה עליו אדמו"ר זצ"ל), עד שנתקים בו מכון ממש ככל הנ"ל והוא הודה אחר כך ולא בוש: והוא בעצמו ספר זאת כמה פעמים, ואנכי שמעתי כל זה קצת מאבי הריני כפרת משכבו, וקצת מפי ידידנו הרב אהרן, ששמעו כל זה מפיו בעצמו:

מה שנכנס אצל איש אחד בקאמיניץ, ואמר לו אני רוצה להתאכסן אצלכם ועבור זה אני מבטיח לכם עשירות, וכל המעשה השיך לזה, שמעתי כל זה באריכות מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מזקן אחד בבראד שספר זאת לפני מוהרנ"ת ז"ל שבעיניו ראה כל זה ואחר כך שמע זאת גם כן בקאמיניץ מהאנשים שידעו והכירו אותו: (אמר המעתיק שמעתי מאנשי שלומנו המעשה שרבנו זצ"ל היה פעם אחת בתענית אסתר בקאמיניץ ונכנס להשוחט ובודק ויבקש ממנו שרוצה ללון אצלו. והוא מרב טרדתו בשחיטת העופות והכנה לפורים דחה אותו ואמר אין מקום אצלי, והלך רבנו ז"ל מאתו. ובלילה קדם קריאת המגלה והבעל קורא היה השוחט ובודק הנ"ל הביט על האנשים שבאו לשמע המגלה שיקח מהם מעות מגלה, ראה את רבנו ז"ל עומד ומביט באיזה מגלה, והוטב בעיניו מהות רבנו ז"ל והתחרט מאד על שלא מלא בקשתו להתאכסן אצלו. והסכים תכף בלבו שאחר קריאת המגלה יקח אותו לביתו. אבל תכף אחר קריאת המגלה יצא רבנו ז"ל ולא ראה אותו עוד. והיה להשוחט ובודק יסורים גדולים, ולא היה יכול לילך לביתו מחמת גדל הצער. ולקח שני בני הנעורים והלך לחפש אותו וחפשו אצל כל בעלי מלון והכנסת אורחים ולא מצאו אותו ורבנו ז"ל הלך לאיזה איש קמצן ואמר לו שיתאכסן אצלו ובשביל זה הוא מבטיחו עשירות, ונכנס מאד בלבו וקבל עליו תכף (אף שלא היה דרכו בכך) כי אור רבנו ז"ל התנוצץ במחו כאלו רואה העשירות בעיניו ממש וכו'. ושלח את בתו בכל פעם להביא מרקחת ומשקה לכבוד האורח. והשוחט ובודק הנ"ל ראה את הבתולה הנ"ל הולכת בכמה פעמים כנ"ל ושאל אותה מה זאת אצלכם וכו' וספרה לו. והלך תכף עם הבני הנעורים לשם ונכנסו, והם עמדו בחוץ ואמר רבנו זצ"ל שיכנסו גם הם ונכנסו. והוכיח אותו רבנו ז"ל ואמר לו: "היתכן איך לוקחים איש זקן ומרימים את זקנו ושוחטין אותו בסכין פגום"!?, ואמר "מדוע בסכין פגום", ואמר רבנו ז"ל שהוא ישאר פה, וישלחו את הבני הנעורים להביא את הסכין וכן הוה, שהסכין היה פגום. ונתעלף והעירוהו ואמר לו רבנו ז"ל שיסע אצלו על ראש השנה. ועבר זמן רב ולא נסע עד שנחלה וקבל על עצמו שכשיבריא יסע, וכן גם אחר כך לא קים עד שאשתו הכריחתו ונסעה עמו, ורבנו ז"ל צוה עליו שיהיה לו ודוי דברים וכו' וכמדמה שהכרח להתפטר מחזקת שחיטתו:

הודעת העתידות להאיש הכפרי שיתעלה בעשירות ואחר כך הודעת העתידות שירד מנכסיו ער וועט נאך ליגען אין פרעמדע תכריכים [הוא עוד ישכב בתכריכים זרים] וכן הוה מכון ממש כאשר יצא מפיו הקדוש, שמעתי כל זה באריכות גדול מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מפי רבי חייקיל שעל ידו ובסבתו נסתבבה ונתגלגלה כל המעשה הזאת. (ואפשר זאת המעשה היא מר' חייקיל'ס שפע שמספר בפי אנשי שלומנו). שפעם אחת נסע רבנו ז"ל בדרך עם רבי חייקיל ז"ל, ורבנו ז"ל היה אז בדבקות נפלאה. ונדמה לרבי חייקיל שרבנו ז"ל מתנמנם. ובדרך שמן הצד ישב אז אחד שהיה מקרב מעט לרבנו ז"ל, וגם היה לו צד קרבה עם רבי חייקיל. ורמז רבי חייקיל להבעל עגלה לנטות אל קרובו שדרך שם בדרך צדדה. וכשבאו שם צוה רבי חייקיל להבעל עגלה לעמד ועמד שם. ודרך רבנו ז"ל היה לבלי להתעקש על שום דבר, ועשה עצמו כאלו לא ידע וירד מהעגלה ונכנס לבית האיש ההוא. וכשראה האיש הבעל הבית את רבנו ז"ל נתפעל מאד ונתן לו שלום בשמחה, ושאל אותו רבי חייקיל האם יש לך מעט יין ישן או מיני מתיקה לכבוד, והשיב אין כלום וביתו ריקם. אמר לו לך אל הקרעטשמע הסמוכה ותביא דבר מה לכבוד, והשיב שאין לו במה לקנות אמר לו קח איזה חפץ למשכון ולקח את מנורות שבת של אשתו והביא מעט משקה ומטעמים. וכשמלא את הכוס לכבוד רבנו ז"ל בתוך כך עברו הילדים ערמים ויחפים לבושים קרוע ובלוא. רמז רבי חייקיל לרבנו ז"ל את כל זה ואמר לו שישפיע לו איזה שפע, ענה ואמר רבנו ז"ל אני אין לי שפע בשבילו, רק אם תרצה אתה תתן לו שפע, ענה ואמר רבי! מתירא אני מכם אולי תרגזו עלי בשביל זה, ותאמרו חס ושלום שחייקיל ימות, וימות חס ושלום. ויען רבנו ז"ל ויאמר לו אל תירא! ושאל אותו ככה שלש פעמים ובכל פעם השיב אותו רבנו ז"ל אל תירא אני נותן לך רשות, והיה שם בבית כלי עם מים ושפך רבי חייקיל את הכלי הנ"ל באמצע הבית, ולקח הקאטשערי [מערוך] והחליק את המים ואמר בזה הלשון: שפע למזרח, שפע למערב, שפע לדרום, שפע לצפון. והגביה רבנו ז"ל את הקאפטין שלו ואמר אליו חייקיל לי לא תתן שפע. ואחר כך קבלו רשות מהבעל הבית ונסעו משם. וכשנסעו משם באו מחנה ערלים המובילים לעיר מפות פשתן שער רחלים ועורות וכדומה למכר. ושאלו את בעל הבית אם יש לו למכר יין ישן, שכר, דג מלוח, עגות וכדומה, ויען להם שאין לו כלום. וישאלו אותו מדוע? והשיב להם מחמת שאין לו כסף, ויאמרו לו שילוו לו איזה סכום לסע העירה לקנות כל הנצרך, וכשיסעו בחזרה יקנו ממנו. ומחמת שאתה איש ישר אין לנו לדאג מהכסף. וכמדמה לי שהלוו לו חמשה רובל כסף. עד היום ההוא דרך הערלים היה לעמד בהקרעטשמע שעל יד הדרך, ומן היום ההוא והלאה התחילו לעמד אצלו וקנו ממנו כל מה שהיו צריכים. והתחיל להיות בעל שפע, וגם מכרו לו כל מה שהיה להם הן מן השדה קטניות ותבואה פשתן, והן עורות חיות וגם עופות וכדומה, והוא מכרם בעיר והרויח אחד על אחד והתחיל לעלות למעלה למעלה. וכשהתחיל להשיג מעט כסף קנה איזו בהמות ועשה חמאה וגבינה והתחיל להוביל לעיר גם חלב למכר. ובבואו לעיר למכר כל הנ"ל וגם לקנות כל הדברים הנצרכים לו, אגב בא אל רבנו ז"ל לקבל שלום; וכעבר איזה זמן וכבר היה טרוד ובהול שכבר לא היה לו פנאי לכנס אל רבנו ז"ל מחמת שהיה צריך למכר הסחורה וגם לקנות ולעשות חשבונות, ומתוך כך מנע את עצמו מלכנס אל רבנו ז"ל, כי נתירא שלא יתחיל לדבר עמו ויבטל זמנו או אולי אחד מאנשי שלומנו יתחיל לדבר עמו וכנ"ל: פעם אחת כשהיה יריד בברסלב ורץ במהירות אל השוק לקנות ולמכר, וחלונות רבנו ז"ל היו יוצאים לשוק שבהכרח לעבר דרך שם. ובתוך כך כשרץ ורצה לעבר לשוק ושלא יראוהו דפק רבנו ז"ל בחלון וקרא אותו. ומסתמא הכרח לכנס כי אין הדרך ארץ שלא לכנס אם כבר קרא אותו. וכשבא אל רבנו ז"ל אמר לו רבנו ז"ל ההסתכלת היום אל השמים? ויאמר לא, קרא אותו רבנו ז"ל אל החלון ויאמר לו הבט בחלון ותאמר לי מה אתה רואה ויאמר אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה. ענה רבנו ז"ל ואמר לו אחר חמשים שנה יהיה יריד אחר לגמרי, זה הכל שאתה רואה לא יהיה עוד, רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות ואנשים אחרים, וגם אני לא אהיה וגם אתה לא תהיה. כהיום אני שואל אותך מה אתה כל כך בהול ומטרד שאין לך אפלו זמן להסתכל על השמים. ויקרא את רבי חייקיל שהיה בחדר אחר ויאמר לו, תראה חייקיל מה שעשית עם השפע שלך עד שאין לו אפלו זמן להסתכל על השמים: (כל זה שמעתי מפי רבי נפתלי ששמע זאת מפי חתנו רבי אברהם ז"ל):

הודעת העתידות בענין גזרת הנעקריטען [לגיס לצבא הצאר] בזה הלשון: איך האב עס אפ געשטופט אויף עטליכע אין צוואנציג יאהר [דחיתי זאת לעשרים וכמה שנים] וכן הוה ממש מכון. שמעת שאמר זאת עד שהתחילו לקח לצבא בפעם הראשון היה בערך עשרים וחמש שנים. שמעתי כל זה מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מפי דודו הר' ראובן יוסיל מהייסען, וגם משאר אנשי אדמו"ר זצוק"ל:

הודעות עתידות למשה חינקעס (על הממון שלא רצו לתן לו) בזה הלשון מ'וועט דיר נאך אמאהל אן קלאפין אין פענסטער זאלסט נעהמען געלד [עוד ידפקו לך בחלון שתקח כסף], ומכון כדברים האלה נתקים אחרי כן, שנים רבות אחר הסתלקותו. שמעתי כל זה מפי רבי אברהם דב ז"ל ששמע זאת מפיו בעצמו, וסוף המעשה של שלום המעות ראה בעיניו. ועוד שמעתי לזה ספור גדול באריכות מאבי הריני כפרת משכבו ששמע מפי מוהרנ"ת ז"ל (משה חינקעס היה מהאוהבים הנאמנים של רבנו ז"ל בשביל שראה כמה מופתים מרבנו ז"ל בעצמו וספרם לכל, עד שבשביל זה נתקרב הר' יצחק מכפר טשערוויץ הסמוך לברסלב, והוא הר' יצחק טשערוועצער. וזה אחד מהמופתים שספר, שהוא והר' אברהמיל פאיעס היו משתפים בעסקי פודריאדען (שווק). ומחמת שמתחלה לא היו עשירים כל כך, היו מקבלים פודריאדען קטנים מהפודריאטשיקעס (סוכנים) הגדולים שקבלו אצל הגענרעלער מהממשלה. אבל הצליחו, עד שעם הזמן נתעשרו כל כך שהיה ביכלתם להיות כאחד הגדולים, ולקבל הפודרואד מהגענערעלער בעצמם. ובכן באו אל רבנו ז"ל לשאל אותו אם לקבל פודראד כזה, ורבנו ז"ל לא הסכים לזה. ואמר אז המאמר הקטן שבלקוטי מוהר"ן "שלהיות מערב בין הגויים קשה מאד לעבודת הבורא". והם לא שמעו לעצתו וקבלו את איזה פאדראד אצל גענעראל אחד. ובאמת בעסק כזה קשה עוד יותר לעבודת הבורא, בשביל שבכדי שהדברים שהוא מעמיד ימצא חן בעיני הגענעראל, צריכין להיות עמו בידידות וחבה יתרה ולפעמים להשתתף עמהם במשחק קלפים, ובמסבה כזו כנהוג נמצאים גם איזו מנשותיהם או בתולותיהם ודי לחכימא ברמיזא. הסוף היה אמנם בזה שבעד כל הפודרידען סלקה הממשלה כחק ובמדה גדושה, ובעד הפודראד הזה לא סלקה להם עד שמכרחים היו בשביל זה להיות מן הלווים ואינם פורעים. ומחמת שהיו עשירים ומצליחים היו משפיעים לרבנו ז"ל בנתינות הגונות מפעם לפעם עד שנתקבץ אצלו סכום הגון ובאותו הזמן עשו הלואה גם אצל רבנו ז"ל, והיה ספוק בידם לסלק להבעלי חובות, מלבד לרבנו ז"ל לא סלקו. פעם אחת תבע רבנו ז"ל את משה חינקעס ויענה אותו בעזות מיר האבען אייך מעהר געלד איבער גיגעבין בכל זאת אמר לו רבנו ז"ל שהחוב בעד הפודאר יסלק להם, ועוד ידפקו לו בהחלון שיסע שמה לגבות החוב מ'וועט דיר אנקלאפין אין פענסטער זאלסט געהן נעמען געלד. וכן היה שאחר עבר יותר מעשרים שנה אחר הסתלקות רבנו ז"ל, בקרה הממשלה את החשבונות ונמצא חוב הפודראד הנ"ל עומד בלי סלוק, ובכן תכף נשלח שטיפעט [שליח] לטולטשין שאז כבר היה הר' יצחק בן מוהרנ"ת ז"ל בהפוסט [דאר], והגיע השטיפעט אליו ושלח אותו לברסלב. והשליח הגיע לברסלב בחצי הלילה ונתקים נבואת רבנו ז"ל והשטיפעט דפק בחלון משה חינקעס ובשר לו שיסע לגבות חוב הפודראד):

מה שאמר קדם פטירתו על האיש משה חינקעס הנ"ל שאם יגרש את אשתו וישא אחרת יהי לו בנים, וכן הוה מכון ממש, כי על סמך הדברים האלה הלך משה הנ"ל ונתן לאשתו חצי עשרו חלק כחלק מכל אשר יש לו מחוט עד שרוך נעל, עד שנתרצית לקחת מאתו גט פטורין והוא נשא תכף אשה אחרת והוליד עמה בן ובת, שמעתי זאת מפי אבי הריני כפרת משכבו וגם משאר אנשים ששמעו זאת מפיו בעצמו. ומובא זה גם בחיי מוהר"ן בהשיחות השיכים להתורות אות כ"ו, ומה שלא נאמר שם התקימות הדברים יבין הבקי בספור הזה מעצמו: (ועין בימי התלאות באריכות):

שדוד הטבע של קפיצת הארץ, וגם הפלת שכחה מענין שם העיר על הרב ר' יצחק ז"ל תכף ומיד אחר שיצא משם, שמעתי זאת מפי רבי שמואל יצחק ז"ל בעצמו (ועין באריכות בשיחות וספורים):

גם מענין קול הרעש הגדול והנורא (מכון ממש כמו שמדברים בפעם אחת אלפים ורבבות אנשים) שנשמע בחדרו שהיה לבדו סגור שם, שמעתי מפי רבי יחיאל מענדיל ז"ל ששמע זאת מפי הרב ר' שמואל יצחק ז"ל הנ"ל אשר הוא בעצמו שכב אז סמוך לפתח חדרו, ונפל עליו כל כך פחד ורעדה עד שמגדל רעדה וחרדת גופו נפל לארץ ונשאר כך שוכב על הארץ כי ירא להזיז עצמו ממקומו עד שנשקט הרעש: (ועין באריכות בשיחות וספורים):

אשר הגיד פעם אחת לר' מאיר המחשבה שהיה לו בעת עלותו על העגלה לנסע אליו, שמעתי מפי בנו ר' שמחה ז"ל ששמע מפי אביו בעצמו.

אמר המעתיק:

שמעתי מאנשי שלומנו באריכות קצת, כי זה הר' מאיר היה כמו בן בית אצל רבנו ז"ל וכשבא לאדמו"ר זצ"ל היה מוסר לו כל המפתחות וכו'. ופעם אחת נסע ביחד עם הרב ר' יודיל ז"ל לאדמו"ר זצ"ל וספר הרב ר' יודיל ז"ל שאם היה רבנו ז"ל בדור של תנאים היה גם כן חדוש. וענה הר' מאיר הנ"ל שהוא אינו מחזיק את רבנו ז"ל גדול כל כך רק לגדול הדור של עכשו. וכשבאו אל רבנו ז"ל אמר לו רבנו ז"ל כשאין מאמינים בי למה נוסעים אלי, ואמר לו אגיד לך המחשבה שלך בעת עלותך על העגלה אמר לו אם אתם יודעים תאמרו, ויאמר לו רבנו ז"ל ונשתומם ואמר אם כן אשאר אצלכם. ויתעה אותו אדמו"ר ז"ל ויאמר לו מחכמה הכרתי זאת בכניסתך לבית ובהשלום עליכם. וקבל דבריו ונסע ממנו, ובאמצע הדרך התפלא על עצמו ואמר מה זה שהנחתי להתעות אותי, הלא אי אפשר לידע זאת כי אם ברוח הקדש ממש, וזה פלא גדול ויותר מופת מה שיכול להתעות אותי וכו': (ועין בהשיחות הר"נ סימן קפ"ג מה שכתב מורנו הרב רבי נתן זכרונו לברכה שגם לכמה אנשים הגיד מה שעשו):

מה שהודיע לר' מאיר הנ"ל בענין הבנים ובענין העניות גם זה שמעתי מפי בנו ר' שמחה הנ"ל ששמע מפיו בעצמו. (אמר המעתיק: שמעתי מאנ"ש באריכות גדול אך אספר בקצור), כי זה הר' מאיר היה דר במעדוועדובקא והיה עשיר גדול מאד שהיו אוכלים אצלו בכלי כסף ורוחצים בכלי זהב ולא היה לו בנים. (ופעם אחת התאכסן אצלו הרבי מרדכי מטשערנאביל ז"ל ובניו, ובקשה אשת הר' מאיר הנ"ל ממנו שיהיה לה בנים, ויאמר לה עוד את רוצה בנים, דיך שאני ובני מתאכסנים אצלך) ופעם אחת נסעה אל רבנו ז"ל ברעש והתעוררות בענין בנים, ורבנו ז"ל סבב את עצמו בבית מקיר אל קיר, ופניו היה אש לוהט ממש. וכמעט שהיה לה חרטה על מה שהטריחה את רבנו ז"ל כל כך אחר כך אמר לה רבנו ז"ל שיהיה לה בן אבל תפסיד העשירות. ויהיה לה עניות כל כך עד שלא יהיה להילד רק טלית קטן אחד, וכשיכבסו אותו לא יהיה לו אחר ללבש, ויצטרך להמתין עד שיתיבש. והסכימה גם לזה, ויאמר לה שמהצרך לשאל גם את בעלה אם יסכים, וגם הוא הסכים, ונולד להם בן. ואחר איזו שנים כשנצרך רבנו ז"ל לנסע למעדוודובקא נסע דרך קרומענשטוק לעשות החתנה של שרה'קי עם הרב ר' יצחק אייזיק בן הרב ר' ליב מדובראוונא, לא נכנס לביתם רק נכנס להבית הכנסת וראה את הילד של ר' מאיר הנ"ל ובחן אותו בלמודו, ואמר אהה הפסד גדול וכו'. ונסע לדרכו והילד בא לביתו וספר לאמו הנ"ל והיו לה יסורים גדולים. ולעת ערב נפטר הילד, ואמו סגרה את עצמה בחדר מיחד ולא רצתה להתנחם ולדבר עם שום אדם. וכשחזר רבנו ז"ל למעדוודובקא נכנס להתאכסן אצלם. ותכף יצאה מהחדר ואמר רבנו ז"ל שהוא נוטל ממנה השבעה ימי אבלות כי החתנה תהיה אצלה והיא תהיה מחתנת. וכן קימה ועשתה כל צרכי החתנה כמו אחד הגבירים הגדולים, והלבישה את הכלה ונסעו למול החתן. ותעש החתן מאהל ובפרט החתנה ברב פאר ויפי, והיא היתה מלבשת בעדיי זהב כמו מחתנת ונתנה דרשה גישאנק [דורון דרשה] מנורת זהב גדולה. ואחר כך קראה רבנו ז"ל ואמר לה שתלד בן ותקרא שמו נחמן ואני שמי נחמן בן פיגא והוא גם כן (כי שמה היה פיגא). וכמו שאני חדוש בדבר שלי, כן הוא יהיה חדוש בדבר שלו ובלבד שתקים אלו התנאים שהיא לא תניק אותו רק מינקת. וגם המינקת תניק רק בימי טהר ושהיא לא תראה את הילד כלל בימי טמאתה. וכן היה שילדה בן אבל לא קימה, כי היה חולה והלכה לראות אותו בימי טמאתה, וגם המינקת הניקה אותו בימי טמאתה. ונסעה לאדמו"ר זצ"ל לשאל אם תתן אותו למינקת אחרת. ואמר עכשו לא אכפת עוד כלל כיון שכבר לא קימו. ולא יהיה עוד חדוש כנ"ל וכך הוה:

המעשה מהינוקא בעת נסיעתו לנאווריטש שמעתי מפי כמה אנשים ששמעו זאת מפי ר' שמואל בעצמו: (ועין בשיחות וספורים כרך ד' באריכות).

המעשה מהפושעים שרצו להכותו והנס שהיה לו והמפלה שהיה להם שמעתי כל זה מפי אבי הריני כפרת משכבו ששמע מפי מוהרנ"ת ז"ל בעצמו: (פעם אחת בנסיעת רבנו ז"ל ממעז'יבוז' לברסלב והדרך הרגיל הוא על יד נעמירוב, בהודע הדבר להמתנגדים, ובכן ביום זה יצאו מחוץ לעיר ומקלות בידם בכדי להכותו. כששמעו אנשי שלומנו דבר זה עשו גם המה כמותם ומקל איש בידו בכדי להציל את רבנו ז"ל מידיהם. ושתי החבורות עמדו על הדרך ולחכות על בואו, אבל מה' היה שהופיע עליו ברוח קדשו, ובאחת האכסניות בכפר סמוך לנעמירוב שנכנס רבנו ז"ל שמה, שאל אצל בעל האכסניא אם אפשר להטות מהדרך הרגיל ולנסע באיזו דרך אחר לברסלב, ולא דרך נעמירוב. ויאמר לו הבעל אכסניא שאפשר באיזה דרך מעקם בצדי הכפרים, וכן עשה רבנו ז"ל ועשה דרכו עם צדי הכפרים ובא בשלום לברסלב. ושני החבורות עומדים הכן ומחכים ואגב הגיע זמן מנחה, ועם זה הבטחון שבלב חבורת אנשי שלומנו שלא יגיע שום הזק לרבנו ז"ל, חזרו חבורת אנשי שלומנו העירה נעמירוב, וחבורת המתנגדים עומדים במרדם ועוד בלב שמח בתקות הצלחת השעה באין מפריע. פתאם ראו מרחוק עגלה חצי מכסה (באעד) נוסעת וממעל עומדים שני אנשים כמנהג נסיעת רבי עם משמשים, עשו עוד התחכמות ותכף התחבאו באיזו מערות ובקעים בכדי כשתגיע העגלה יצאו ממחבואם ויתנפלו עליה לעשות מעשיהם מעשי רצח, וכן היה, ובהתחכמות התנפלו על העגלה המכסה בבאעד שבתוכה לא היה רבנו ז"ל כי אם רבנית אחת עם שני גבאים. כשראו זאת חזרו העירה בחרפה ובושה ובבהלה, הרבנית עם הגבאים הבינו שהמה לא גזלנים שבאם היו גזלנים ורוצחים לא היו בורחים מצעקת הנופלים בידיהם, וכן ראו מאחוריהם שהמה אדרבא כנראה חסידים ואנשי מעשה, והיה הדבר אצלם לפלא. ויהי כבואם העירה כמובן תכף ספרו הדבר לפני אנשי העיר ונתודע הדבר והיו לחרפה ולקלון לכל אנשי העיר. ואחד מהם מגדל הבושה והחרטה שלח מתנה לרבנו ז"ל בכדי לפיסו. ורבנו ז"ל אמר על זה שבודאי טוב הדבר ששלח לפיסו אבל לא משום זה יפטר גם מאיזה ענש. וגם לחבורת אנשי שלומנו שיצאו להצילו אמר רבנו ז"ל שלא היה להם לסמך על הנס בבטחון על גדל צדקתו. ודיקא לחכות כל העת עם חבורת המתנגדים. משום "לא תעמד על דם רעך". ולה' הישועה):

הודעה ברמז מענין "האבארע – עברה" שמעתי באריכות מפי אבי הריני כפרת משכבו ששמע מפי משה חינקעס. פעם אחת היה אצל רבנו ז"ל ואמר: "מה זה קול דפיקות שאנכי שומע לך וראה"!. ואנכי לא שמעתי יצאתי החוצה ולא שמעתי כלום הלכתי ממקום למקום ושאלתי את פי איזו אנשים מה זה קול הדפיקות? ואמרו לי שמשה העניעס בונה האבארע [ביתן]. וכשאמרתי לו אמר לי: "אה אה האבארע – עברה האבארע עברה". אחר כמה שנים כבר אחר הסתלקות רבנו ז"ל היה לי איזה דבר נחוץ להיות אצל משה העניעס. הלכתי אליו ולא מצאתיהו בביתו ובני ביתו אמרו לי שאפשר הוא בהאבארע. הלכתי אל האבארע ופתחתי הדלת ומצאתיו עובר עברה רחמנא לצלן. כשראיתי מעשה זו – נזכרתי בנבואתו של רבנו ז"ל "האבארע עברה". תכף הלכתי להרב מברסלב לספר לו:

מה שאמר להאיש שהלך בכל יום להמנין שלו באומין שבעבור זה יפקד בבן זכר, שמעתי מפי ר' משה בן ר' אברהם חיים ששמע מבנו הנולד מזה:

הודעתו בזאסלב שבשעה זאת נולד בן אצל ר' יעקב בן ר' יודיל בברסלב. שמעתי זאת מבנו הר' יואל ששמע זאת מפי אביו בעצמו:

מה שהודיע במוצאי יום הכפורים שנחתם הדין על המתנגד שלמה מהייסען שימות. שמעתי זאת מאבי הריני כפרת משכבו ומר' יצחק מהייסען ששמעו זאת מפי אחי זקני רבי ראובן יוסף שישב אצל אדמו"ר זצ"ל בעת ההיא שנה תמימה, ולא היה באפשרותו לשוב לביתו מרדיפת המתנגד הנ"ל. ותכף אחר מותו בחרף ההוא שאחר יום הכפורים הנ"ל חזר מיד לביתו:

מה שצוה לאחי זקני הר' ראובן יוסף הנ"ל שכל הוראה שישמע מפי הרב דעירו יאמר תמיד בהפוך, וכן היה מקים אחי זקני הר' ראובן יוסף הנ"ל, שגם אם הוא לא זכר בעצמו את פסק ההוראה, אבל מעצם ראותו תמיד עין בעין אמתת דברי אדמו"ר ז"ל היה אומר תמיד להפוך מדברי הרב הנ"ל. וכאשר פתחו את ספרי הפוסקים לעין כדברי מי הפסק היו רואים בעיניהם שהאמת כדבריו. עד שברח הרב ההוא מן העיר עם כל בני ביתו בחרפה ובושה גדולה: שמעתי כל זה מפי אבי הריני כפרת משכבו ומשאר אנשים ששמעו זאת מפיו בעצמו:

את אשר חלק פרנסתו להאנשים שגרשו אותם מן הכפרים וכל אשר יצא מפיו הקדוש לא שב ריקם, שמעתי כל זה באריכות מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת ממוהרנ"ת ז"ל, וגם מפי האנשים האלה בעצמם:

בעת אשר גלה למוהרנ"ת ולרבי נפתלי ז"ל הסוד הכמוס מענין ביאת הגואל ישב אז גם חתנו ר' יוסף ז"ל סמוך ודבוק אליו ממש וגם שני אנשים מטעפליק עמדו אז על מדרגות העגלה (שטיג) מזה אחד ומזה אחד ופניהם לאדמו"ר ז"ל. בכל עת הנסיעה (שנסעו אז מלאדיזין לטעפליק) וקולו ז"ל בעת שדבר, כל זאת נפסק בנפלאות כאלה עד שלא נודע כלל לחתנו ולשני האנשים הנ"ל אם הוא מדבר עם מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל שישבו לנגדו. ושמעתי זאת מפי כמה אנשים וגם מאבי הריני כפרת משכבו ששמעו מפי הנ"ל, אשר היו רגילים לספר זאת בכל פעם:

המעשה מהשני מצבות

אמר המעתיק:

שמעשה כך היה שפעם אחת היה רבנו ז"ל בטעפליק והיה בעזרת בית הכנסת (פאליש) וראה מצבות מנחים, ושתי מצבות ורשימת אותיותיהם זה על זה. ואמר אפלו לאחר מיתה אין להם בושה. ונתודע שאלו השתי מצבות היו אחד בשביל איש ואחד בשביל אשה שהיו נחשדים עוד זה על זה בחייהם] שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע מפי ר' משה דין ומורה צדק דקהלת קדש טעפליק שבעיניו ראה ובאזניו שמע זאת:

את אשר אמר אז על שני ילדי ר' שמואל מטעפליק איידער צוויא שלאפע איז גלייכער איינס א גיזונד'ס [תחת שנים חלשים עדיף אחד בריא] וכן הוה.

אמר המעתיק:

שמעתי שהמעשה היתה שנולדו לר' שמואל הנ"ל תאומים, ורבנו ז"ל היה אצלו על הברית מילה והיה אז סנדק ואז אמר כל זה כנ"ל, וכן הוה שהתאומים מתו ואחר כך נולד לו בן בריא וחזק) גם זה שמעתי מפי אבי הריני כפרת משכבו ששמע מפי ר' משה מורה צדק הנ"ל:

המעשה מרפואת חלי הראה לרבי נפתלי ז"ל שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מפי רבי נפתלי ז"ל בעצמו. (אמר המעתיק שמעתי שהמעשה כך היתה, אחר ביאתו מלעמברג היה דרכו לסע חוץ לעיר. ופעם אחת לקח אתו את מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ובאו לקרעטשמי אחד ונתנו להם שם גבינה לאכל, ורבי נפתלי היה לו גם כן חלי הראה כמו אדמו"ר זצ"ל. והוא ז"ל ורבי נפתלי לא רצו לאכל מחמת שמזיק לחולאת הזאת, ומוהרנ"ת לא רצה לאכל בלעדם, ואמר מוהרנ"ת ז"ל לרבי נפתלי שיאכל ולא יזיק לו, ואמר רבי נפתלי אתה אומר לי? כשרבנו ז"ל יאמר לי. [אז דער רבי וועט מיר זאגען] ואמר לו אדמו"ר זצ"ל שיאכל עם מוהרנ"ת. ואכל הרב ר' נפתלי עם מוהרנ"ת ז"ל. ואחר כך כשנסעו בחזרה העירה עשה רבי נפתלי א' הוס [שעול], ואמר רבנו ז"ל הראיתם ס'איז שוין גאר ניט דער הוס, איך האב גימיינט אז ער וועט זיך פריער אפ פארטיגען פאר מיר [אין זה כבר כלל אותו שעול הקודם, אני חשבתי שהוא יפטר לפני], והמובן מדבריו שבזה המאכל המשיך לו רפואה למחלתו. ואז באותו הראש השנה אמר התורה תקעו ממשלה בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן א'. ושם מובא זה שיכולין להמשיך כחות הרפואה לתוך כל דבר מאכל עין שם וכו':

מה שעבר על רבי יודיל ורבי שמואל אייזיק ז"ל בעת שנסעו בפקדתו עבור השתדלות בתעלומותיו למהר גאלתנו. שמעתי מזה קצת דקצת ראשי פרקים מאבי הריני כפרת משכבו ששמע מפי מוהרנ"ת ז"ל, וגם מר' יחיאל מענדיל ז"ל שמעתי זאת שהוא שמע מפי רבי יודיל ז"ל בעצמו.

אמר המעתיק:

שמעתי שצוה עליהם שיאמרו בכל עיר ועיר דף אחד מהספר הנשרף, ומספר לקוטי מוהר"ן ישאירו דף אחד בכל עיר ועיר וכו'. וצוה עליהם שיהיו אצל הרב מבארדיטשוב זצ"ל ויבקשו ממנו צדקה ויאמרו לו שהנדבה הזאת היא לצרך הכנסת כלה, והשתדלותו בזה היה כנ"ל, אך עברו עליהם מניעות רבות מחמת עניות שכלה אצלם הממון, ובבתים לא רצו לתן להם מחמת שאמרו שהם בריאים ויכולים לעבד וגם חשדום לגנבים וכו' ולא גמרו הענין):

המעשה מאלכסנדריווקי והתקימות הבטחתו שמעתי מר' משה שישב שם ששמע זאת מפי האיש שראה זאת בעיניו. (אמר המעתיק כפי הנראה היא המעשה ששמעתי שפעם אחת היה רבנו ז"ל בחרף על ברית מילה ובא איש אחד וקבל לפניו אודות בתו אשר פתה אותה ערל אחד להמיר דתה רחמנא לצלן ונאבדה, וכבר חפש אותה בכל הכפרים ולא מצאה. ויאמר לו רבנו ז"ל שנמצאת אצל הכמר דעירו, אשר לא עלה על דעתו שהכמר יעשה לו זאת, יען כי חי אתו בטוב מאד ואמר אל רבנו ז"ל איך הולכים לבקשה. והשיב לו שיסעו שני אנשים תכף עם עגלת–החרף סמוך לבית הכמר ובתו תעמד בחוץ וכשתראה אותם תכף תתרצה לנסע עמם לביתה. וכך הוה. ואדמו"ר ישב עוד על סעדת ברית מילה. וכשנודע הדבר להערלים דשם לקחו מקלות וקרדמות לילך ללחם עם היהודים אשר לקחו את הנערה מבית הכמר ולקחתה בחזרה בחזקה ונפל על היהודים פחד גדול. ואמר רבנו ז"ל שלא יפחדו רק יקחו בידם גם כן מקלות ולצאת כנגדם ויפחדו הערלים מהם וילכו להם וכך הוה. כשראו הערלים את מעט היהודים יוצאים כנגדם גם כן במקלות הלכו להם אף שלא היה שום דרך הטבע לזה. ואחר כך השתדל רבנו ז"ל לשדך אותה עם בחור בעל מלאכה אחד סנדלר משם, והזהיר להבחור ואמר תשמר את עצמך אם יזדמן לך איזה קטטה עמה שלא תבישה בבזיון הזה שרצתה להמיר דתה, ובעבור זה אני מבטיחך שיהיה לך ממנה בנים טובים. וכן הוה שנולדו לו ממנה בנים טובים רבנים לומדים מפלגי תורה):

מה שאמר להירש בער מאומן את מחשבתו שחשב בעת ההיא שמעתי מר' משה בן ר' אברהם חיים ששמע מפי האנשים ששמעו מפיו.

אמר המעתיק:

שמעתי מאנשי שלומנו שכך היתה המעשה, שזה הירש בער עם חבריו היו גדולי החוקרים והאפיקורסים נשאר בדעתם לשאל אותו איזה קשיא מספר יין הלבנון שהקשה רבם ולא היה להם תרוץ, והלכו לרבנו ז"ל בשביל זה. עין להלן באריכות):

משני אנשים שתפים שאכלו בקערה נגד אדמו"ר זצ"ל באכסניא, וכל אחד אכל מצד הקערה של חברו, ואחר שהלכו, אמר אדמו"ר שכן הדבר גם בנשותיהם, אחר כך ברבות העתים נתגלה הדבר. שמעתי זאת מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מאחד מאנשי אדמו"ר זצ"ל:

מה שאמר לר' גרשון ז"ל איבער א גראשינדיג ליכטעל קאן צו שלאגין ווערן א גאנצע שמונה עשרה [עבור נר שוה פרוטה עלולה ללקות כל תפלת שמונה עשרה]. (שפעם אחת בקש רבנו ז"ל לתן לו עשירות ולא רצה, ואמר לו רבנו ז"ל מפני מה הלא בשביל "אגרשין ליכטעל קאן צו שלאגין ווערין אגאנצע שמונה עשרה" כנ"ל. ואחר כמה שנים נתקים זאת מחמת עניות וכו' שפעם אחת לעת ערב היה חשך בביתו ובקשו בני ביתו ממנו אגראשין לקנות נר ולא היה לו, ועל ידי זה נתבלבל לו השמונה עשרה ונזכר אז שרבנו ז"ל כון לו מכמה שנים מקדם). ובעת שנתקים זאת אחר כמה וכמה שנים נזכר הר' גרשון שמכון ממש כדברים האלה אמר לו אדמו"ר זצ"ל: שמעתי כל זה מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מפיו בעצמו:

המעשה מר' ליפא ז"ל ומה שאמר לו איך וויל ניט אז דוא זאלסט האבין געלד [אני לא רוצה שיהיה לך כסף]. והסבות מהרוח סערה שנסתבב לזה שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע מפי מוהרנ"ת ז"ל.

אמר המעתיק:

בזה יש אריכות גדול, אך אזכר בקצור איזה ראשי פרקים. הר' ליפא היה אצל רבנו ז"ל ואמר אז התורה כ"ג צוית צדק וכו'. ושם מדבר מענין ממון, ורמז על ר' ליפא הנ"ל. כי הר' ליפא הנ"ל היה ממקרביו הראשונים קדם מוהרנ"ת ורבי נפתלי ומאמירת "עננו" שלו נתקרבו. ואחר כך נפל לתאות ממון והוא עסק אז עם סוחר אחד וכו' ואמר לו רבנו ז"ל כנ"ל, וכשנסע מרבנו ז"ל חשב בדעתו הלא אם יסע לרבנו ז"ל אפשר יתקים דבורו על כן נסכם בדעתו שלא לסע עוד. ואמר שרבנו ז"ל הוא מעולם הבא, ואני מעולם הזה ואף על פי כן לא הועיל ונעשה עני כי בא רוח סערה ועקר ביתו לגמרי. ואחר איזו שנים התחיל שוב לנסע לרבנו ז"ל וכשקראו לו פעם אחת מפטיר והסוף של ההפטרה היה "הלא מעתה קראת לי אבי" וכו'. אמר מוהרנ"ת לר' ליפא, ר' ליפא עמנו הייתם הלא מעתה וכו' כנ"ל ראיתם מה שקוראים לכם הלא מעתה וכו'. וכשנסע לרבנו ז"ל הוכיח אותו כמובא בהשיחות [חיי מוהר"ן סימן שט"ו] במאמר "הוכיח את אחד" וכו' ממה נפשך אם לא היית איש כשר וכו' ואז בכה מאד עד שהוריד דמעות מעיניו לארץ. ואז אמר לו רבנו ז"ל אפלו אם יהיה הממון שלך מכסה ומצנע אפלו בתבה יפזרו הרוח, וכן הוה. ששכר איזה יער ובנה לעצמו שם בית דירה וקדם שנגמר הגג בא רוח סערה והפך וחרב ועשה מן הכל אבק ועפר לא יצלח לכלום. בשנה האחרונה לא היה על ראש השנה ושאל רבנו ז"ל עליו. ותרצו אותו כי הצרך לסע בשביל אתרוגים בשביל כל האוקריינה. ענה רבנו ז"ל ואמר "מה אמר לכם הראש השנה שלי עולה על הכל" קיין גרעסערס דערפון איז ניטא [דבר גדול מזה אין]. וזה הר' ליפא מקדם היתה אשתו בשלום עמו ואחר כך נעשית מתנגדת עליו. וכשבא אל מוהרנ"ת ז"ל אחר הסתלקות רבנו ז"ל וראה שיש לו שלום בית נתתרץ לו הגמרא "זכה נעשית לו עזר לא זכה נעשית כנגדו" והיה צריך לכתב "זכה עזר לא זכה כנגדו", מה תבת "נעשית". אבל עכשו מובן, בטוב זכה נעשית לו עזר, כמו אצל מוהרנ"ת ז"ל, שמקדם היתה מתנגדת, ואחר כך היא בעצמה נעשית עזר, לא זכה נעשית כנגדו, כגון אצלו שמקדם היתה לו לעזר כי היא היתה מגדלת אצל החסידים ואחר כך נעשית לו מתנגדת. פעם אחת אמר מוהרנ"ת ז"ל "במה יזכה" וכו' איך ווייס אז ר' ליפא איז גיווען פרומער פאר מיר און יעצט וויא איז ער. און וויא בין איך [אני יודע שר' ליפא היה כשר ממני וכעת איפה אני ואיפה הוא]).

הודעת העתידות ברמז לרבי אהרן ז"ל הרב מברסלב שיהיה נפטר בחדש אב וכן הוה (שנפטר מכון בראש חדש אב, ואנשי שלומנו אמרו הסימן לזה באחד באב מת אהרן) שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו וגם משאר אנשי שלומנו ששמעו מפיו בעצמו שספר מזה בעת מחלתו קדם פטירתו. וגם בשנה הזאת היה חלוש מאד בקיץ ומיד כשעבר חדש מנחם אב נתמלא שמחה על שכבר היה בטוח שבודאי ימלא שנתו:

מה שרמז לאחד שיבוא אליו לאחר הסתלקותו על אודות מחלתו החלי נופל רחמנא לצלן שבקש אז ממנו, וכן הוה שלאחר הסתלקותו בא האיש הזה על ציונו הקדוש. ומאז והלאה נתרפא מהחלי הזה. כל זה שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו (ובזה אני מספק אם אמר ששמע זאת מפיו בעצמו או מפי אחר ששמע ממנו):

הודעת העתידות מרפואת בתו שרה על ידי התעוררות השמחה, שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע מפי איש אחד ששמע מפיה בעצמה.

אמר המעתיק:

שמעתי מאנשי שלומנו שכך היתה המעשה שהיה לה כאב שנים ואמר לה רבנו ז"ל שיהיה לה שמחה ואמרה הלא כואב לי, אמר לה שתעשה את עצמה כאלו שמחה. ואמר עוד יהיה זמן שתבא מזה לשמחה כל כך עד שתרקד ואז יהיה לך רפואתך. וכך הוה שהגיע לה שמחה גדולה עד שבאמצע היום סגרה הלאדין [התריסים] ורקדה ונתרפאה):

מר' חייקיל שהראה לו נשמת המת, שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע מפיו כמה פעמים.

אמר המעתיק:

כידוע היה הר' חייקיל החזן של רבנו ז"ל פעם אחת בקש מרבנו ז"ל שיראה לו מת (נפטר) ואמר לו רבנו ז"ל אבל הלא תתפחד ממנו, ויען ויאמר אינני כל כך טפש עד שאתפחד ממנו. ויאמר לו רבנו ז"ל עוד הפעם אבל תתפחד ככה עד שלשה פעמים והוא השיב כנ"ל שלא יתפחד. והראה לו רבנו ז"ל נשמת נפטר אחד, ויתחלחל ויתבהל מאד עד שרבנו ז"ל נתירא שלא יזיק לו זה הפחד. ויאמר לו רבנו ז"ל האם חכם כמוך יכולין להטעות בדמיון? ויחלף הפחד ממנו. וכעבר איזה זמן בקש עוד הפעם מרבנו ז"ל שיראה לו נפטר ובלבד שלא יתפחד, ויאות לו והבטיח לו וזה היה קדם חנכה. באותו הרחוב שישב רבנו ז"ל היה אופה אחד, ואנשי שלומנו כשישבו לסעדת מלוה מלכה על פי רב היה חסר להם לחם, והיו רגילין לכנס להאופה הזה לקנות השירים משבת מה שלא היה יכול למכר משום שלא היה שלם או לא נאפה מצד אחד וכו' בכדי שיקנו בזול, והוא היה רגיל להיטיב עמהם במקח בשביל זה. ונפטר האופה הנ"ל באלו הימים, ובחנכה אמר רבנו ז"ל אל הר' חייקיל עתה תראה נפטר. וישא עיניו וירא את האופה הנ"ל שנפטר בסמוך איך שעמד לפני רבנו ז"ל בכריעה והשתחויה ובקש מרבנו ז"ל היות שאני היטבתי עם האנשים המקרבים שלכם למכר להם בזול לחם וחלה בשביל סעדת מלוה מלכה, ובכן אני מבקש מכם תקון. ויען רבנו ז"ל ויאמר לו יען שהיטבת עם אנשי המקרבים אלי אני אעסק בתקונך ויעלם הנפטר. שמעתי מר' נפתלי כהן מבארדיטשוב הדר בירושלים תבנה ותכונן ששמע מחתנו הר' אברהם ז"ל בן ר' נחמן טולטשינער):

מעמודא דנורא שהראה למשה חינקעס. שמעתי מר' אברהם דב ז"ל ששמע מפיו:

המעשה מהסוחרים שנתועדו עמו סמוך לנאווריטש ומה שהפליא לדבר עמהם כאלו הוא אחד מחבורתם, ומה שכון לאחד מהם את מחשבתו שני פעמים, ובחכמה נפלאה להתעלם ולהתכסות גם מאתו עין בספר שיחות וספורים כרך ו באריכות. שמעתי כל זה באריכות מפי אבי הריני כפרת משכבו ששמע מרבי שמואל מטעפליק שנסע אתו כמובא בחיי מוהר"ן:

הספור ממה שאמר לר' שמואל על אודות השנה אף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי, גם זה שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע מפיו בעצמו.

אמר המעתיק:

שמעתי שרבי שמואל הנ"ל לן עמו ביחד, ושאל אותו אדמו"ר זצ"ל השמעת איזה דבר בלילה הזאת? והשיב לו ר' שמואל לא, רק כל הלילה לא יכלתי לישן. ואז אמר לו אדמו"ר ז"ל אף על גב דאיהו לא חזי וכו'. והמובן ששמע וראה אדמו"ר זצ"ל באותה לילה דברים עליונים נפלאים ונוראים מאד):

הספור מהחלום מענין הדג, שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מאנשי אדמו"ר זצ"ל.

אמר המעתיק:

שמעתי שאיש מאנשי שלומנו חלם לו שאמר לו אחד בחלום אם יביאו לך מחר דג תקנה אותו ותביאו לרבנו ז"ל. ובבקר בא ערל עם דג למכור וקנה אותו והביאו. ותכף שאל אותו איפה הדג ונתן לו, ואמר רבנו ז"ל איזה דבר בזיון על הדג, ואמר עליו א גרויסער שלא לשמה [בעל שלא לשמה גדול], ואמר עליו שזה גלגול אביו של זה שקנה אותו, ובשלו אותו על שבת קדש והיה לו תקון):

הספור מהאיש מאומין שהגיד לו את מחשבתו שהיה מקדם איזו שבועות... בחצי הלילה. שמעתי מהרב ר' זלמן ז"ל ששמע מפי האיש בעצמו:

מעשה באיש אחד ושמו ר' ישראל מנעמירוב אשר הפציר את אדמו"ר זצ"ל שיסכים לו לנסע למקום המלחמה בשביל פרנסה, ואדמו"ר זצ"ל מדרכיו הנעלמים לבלי לדחק את עצמו על שום דבר (כמובא מזה הרבה בספוריו הקדושים). ומחמת שאף על פי כן לא רצה בשום אפן להסכים לו, ענה ואמר לו בזה הלשון: זאלסט זיך פיר נעמין יוא מיט ניין גלייך [תקח לעצמך את הכן ואת הלא בשוה] (הינו שיהיה באמת שוה אצלו בלבו אם לנסע או לאו) אחר כך תאמר ה' קאפיטיל תהלים, און אחר כך ווי ס'וועט דיר אריין קומען אין דער מחשבה אזוי זאלסטו טוהן [ואחר כך איך שיכנס במחשבתך כך תעשה]. וכן עשה האיש הנ"ל, ואחר כך בא לאדמו"ר זצ"ל ואמר לו שנפל בדעתו הן. ואדמו"ר זצ"ל לא הוטב זאת בעיניו כלל, כי ידע ברור כיום שהאמת לא היה בלבבו שווי ההן ולאו כאשר פקד עליו, כי באמת מחמת תבערת תאות ממון חשק ורצה בכל נפשו לנסע הנסיעה הנ"ל. ואמר לו אדמו"ר זצ"ל בזה הלשון: נא מיט א פלאטציקיל קאן מען אמאל אהעכט חאפין [נו עם דג קטן לפעמים אפשר לתפוס הכט (דג גדול)]. ובעת שאמר לו אדמו"ר זצ"ל זאת, לא הבין כלל האיש הנ"ל את דבריו אלו. ואחר כך נסע האיש הנ"ל לדרכו למקום הנ"ל, וסבב שם השם יתברך ששכר אותו עשיר אחד לעסקיו והיה אצלו איזה זמן ונשא חן בעיניו, והיה ביניהם אהבה גדולה מאד. והעשיר הזה היה איש בליעל ורע מעללים, וגם כבר בא בשנים ומימיו עוד לא נשא אשה כלל, אבל מרב אהבתו להאיש הנ"ל התחיל לדבר על לבו מיום אל יום בדברים רכים וטובים, עד שהתחיל לפעל אצלו מעט מעט, והתחיל לעזב את דרכו הרע ונשא אשה כשרה וצנועה, והתחיל לילך בכל יום ערב ובקר להתפלל, עד שבמשך הזמן נתהפך לאיש אחר ממש, ונעשה באמת איש כשר ככל בני ישראל הכשרים. וכאשר ר' ישראל הנ"ל מנעמירוב הביט וראה שפעלו כל כך דבריו בהעשיר הזה מיד נזכר במאמר אדמו"ר זצ"ל שאמר לו על ענין נסיעתו שבדג קטן יכולים לחטף דג גדול, כי באמת כן היה גם שם המשפחה של העשיר הזה "העכט", שמעתי כל זה מפי אבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מפי מוהרנ"ת ז"ל וגם מרבי נפתלי ז"ל:

המעשה מר' ליב מכפר וואטשעק שהיה אדמו"ר זצ"ל אצלו על ברית מילה, ואמר אז שהיה טוב פה להעמיד חפה, ואחר כך כשהגיע הזמן שבאה לטשיקעוו שכן היה המדבר, ירד מטר ולא רצה לנסע לשם, והיה בכפר וואטשעק החתנה. ואחר כך מענין רבי יעקב בעל מגיה שאמר לו כו', שמעתי כל זה מחתנו הרב ר' זלמן מגיד מישרים ושאל אותו אם היה בזה ענין, והשיב לו הן. גם שמעתי שספר בנו של רבי ליב הנ"ל שאחר כך בשבת שאחר החפה לקח רבי ליב שני דליים על כתפו ונשא אותם מן הפרוזדור אל הבית להעמידם על השלחן כענין השמחה. ויאמר לרבנו ז"ל שיברכו שלשנה הבאה יתן לו גם כן כזה, והשיב לו רבנו ז"ל גאט וויסט [אלקים יודע]. ונבהל מאד מן המענה הזאת, ובקש מר' ליבלי אפטיר שהיה אז המלמד שלו שישאל על זה מרבנו ז"ל. ושאל אותו, והשיב לו שיצוה עליו שיבוא בעצמו, ובא אליו, וצוה עליו שיבוא אליו לאחר שני שבועות. ואחר שני שבועות בא אליו עוד הפעם, ויאמר אליו שהחליף זאת בעניות שיחזר על הפתחים. והתחיל לבכות לפניו מאד, וצוה עליו שיבא עוד הפעם לאחר שני שבועות, וחזר ובא אליו. ואמר לו שזה אי אפשר (שלא יהיה עני) רק על כל פנים לא יחזר על הפתחים ויגנבו אצלך בשנה זו איזה פעמים וכו', ואחר כך ירחם עליך האדון ויבנה לך קרעטשמע [פונדק] קטנה, וממנה תתפרנס בדחק גדול כל ימי חייך עד שכל בניך יהיו מכרחים להפרד ממך או שיעבדו אצל אחרים, או שיפרנסו את עצמם בעבודות אחרות. וגם גלה לו כמה שנים יחיה ושבשבוע אחד ימותו הוא ואשתו. ואחר כך היה מכון כל הנ"ל רק שבמשך הזמן ההוא צמצם את עצמו גם בעצם דחקו לקבץ ולאסף על יד על יד מעות לכתיבת ספר תורה לבית המדרש דפה אומין וחקק עליו את שמו ונתן אותה להבית המדרש על הראש השנה שקדם פטירתו. גם אז כשאמר לו רבנו ז"ל ככל הנ"ל, פזר מיד בכל יכלתו מעות הרבה לצדקה, כי ידע בברור שלא יועיל לו אם ירצה להתחכם על זה:

אמר המעתיק:

שמעתי אשר פעם אחת הושיט משה חינקעס לרבנו ז"ל צנצנת קאווע וכשהעמיד את הקאווע על השלחן נתהפך הצנצנת ונשפכה הקאווע ואמר לו רבנו ז"ל בזה הלשון: א פנים מיר וועלין קיין מחתנים ניט זיין [כנראה שכבר לא נהיה מחתנים]. אז היה משה הנ"ל חשוך בנים רחמנא לצלן. ואחר כך אחר הסתלקות רבנו ז"ל שגרש את אשתו על סמך שאמר רבנו ז"ל קדם פטירתו בין הצואות שאם יגרש את אשתו יהיה לו בנים (עין לעיל אות ח'), ולקח את רבי אברהם דב ז"ל נכד רבנו ז"ל לחתן לו. ואחר כך בעת המחלקת שנתרחק משה הנ"ל, גרש רבי אברהם דב את בתו ונתקימו דברי רבנו ז"ל הנ"ל):

שמעתי בעת שישב אדמו"ר זצ"ל בברסלב, ישב פעם אחת עם אנשים ובתוכם היה גם רבי חיים שרה'ס מברסלב, ופתאם אמר רבנו ז"ל האדם הוא שוטה כל כך עד שאפלו כשהמלאך המות הולך אחרי כתפיו הוא מחזיק עדין בשטותיו והבליו. והאנשים השתוממו מאד על הדבורים האלה ולא ידעו על מה הם מרמזין, אבל הר' חיים שרה'ס נבהל מזה מאד מאד, כי נכנסו הדבורים היטב בלבו וידע בנפשו כי אדמו"ר זצ"ל מרמז עליו באלו הדבורים וישב אצל השלחן בפחד גדול. אחר כך הלכו כל האנשים לדרכם, ורבי חיים הנ"ל נשאר יושב אצל השלחן, ושאל אותו אדמו"ר זצ"ל מה אתה יושב? ולא יכל להשיבו כי ישב במרה שחורה גדולה מאד. ונכנס אדמו"ר זצ"ל לחדרו והלך הר' חיים הנ"ל אחריו ויבך לפניו מאד. ויאמר לרבנו ז"ל רבי אני יודע בודאי אשר כונתכם בהדבורים היתה עלי, לכן מאד מאד אבקשכם לעורר רחמים עלי, שאשאר בחיים. ויאמר לו אדמו"ר זצ"ל כן הדבר שהיתה כונתי עליך, אך אני צריך לנסע על ציון קבר זקני הקדוש הבעל שם טוב זצ"ל למעז'בוז' להתפלל עבור הילד שלי (שהיה אז חולה), לכן תסע גם כן עמי ואתפלל גם עליך. וכן עשה, ונסע רבי חיים הנ"ל גם כן עם רבנו ז"ל למעז'בוז'. והלך רבנו ז"ל על קבר הבעל שם טוב זצ"ל, והתמהמה שם זמן רב ואחר כך אמר לרבי חיים בזו הלשון: דיר האב איך גיפול'ט און מיר ניט [לך פעלתי ולי לא]. ואין אתה צריך אפלו להתפלל אך כיון שאתה פה לך גם כן והלך אל קבר הבעל שם טוב. ואמר לו כמה שנים יחיה עוד. ויסעו בחזרה לברסלב ובאמצע הדרך אמר רבנו ז"ל לרבי חיים הנ"ל הילד שלי כבר מת וכך הוה, כי כשבאו לביתם מצאו שהילד כבר מת, (ולא רצה רבנו ז"ל לכנס לעיר ברסלב על שבת קדש, ושלח האיש הנ"ל לברסלב לקנות חלה על שבת קדש וצוה לו שיהיה הדבר בסוד שלא יתודע לאשתו. אך אנשי שלומנו שאלו אותו איפה רבנו ז"ל כי ידעו מתחלה שנסע עמו והשיב להם בסוד. ובין כך עבר מעשה מאברהם פייעס שהיה מקרב לרבנו ז"ל והוא היה מקדם איש מכער והיה רגיל לומר על עצמו מיינע עונות וועט מען ארום טראגין אויף אפיינדיל אין גיהנם [בגיהנם ישאו את עוונותי על נס]. והיה לו בן פגום וכו' וכו' ושם בנו היה חיים פייעס ועשה עמו שדוך עם בת ישראל נכד הבעל שם טוב. והבעל שם טוב אבי זקנו של הכלה לא היה רוצה בהשדוך, ועל כן בא לרבנו הקדוש שאינו רוצה בהשדוך והיה רוצה לטל החתן מן העולם. והיה לרבנו ז"ל רחמנות על החתן ובקש מהבעל שם טוב ז"ל שיניח אותו אבל לא יהיה לו בנים, ממילא לא יהיה להם התקשרות ויהיה גט וכן היה. ובלילה הקיץ רבנו ז"ל את רבי חיים שרה'ס הנ"ל והלך עמו ביער להתבודד שם, ואחר כך ספר לו כל הנ"ל. וגם ספר לו כי הבעל שם טוב אבי זקנה לקח מעמו השנים והכרחתי לתן לו שנים אחרים והגיד לו כמה שנים (ועין להלן באריכות). ובעת שחיים פייס (החתן) היה בארץ ישראל כי נסע לארץ ישראל ספר לאנשי שלומנו שרבנו ז"ל נתן לו צעטיל [פתק] של עבודות וסגופים ואמר לו שאם יקים זאת יתהפך גופו ליהודי כשר ממש, אך היה קשה לקים ולא קים. ובעת המחלקת מהרב מסאוורן רצה גם כן לחלק אמר לו רבי חיים שרה'ס הנ"ל שתק הלא אני יודע כמה שנים תחיה וכו'). ורבי חיים הנ"ל חי עוד הרבה שנים כמו שאמר רבנו ז"ל:

בכפר אחד סמוך לזלאטיפאלע היה דר איש אחד שהיה מחזיק הארענדא [חכירה] מאדון הכפר, והקרעטשמיס [הפונדקים] אשר בסביבות כפר הנ"ל. וכל האנשים המחזיקים הקרעטשמיס היו משלמין לו הראטעס [דמי שכירות]. והיה לו אשה צנועה מאד נדיבת לב מאד, והיתה מרחמת תמיד על המחזיקים הקרעטשמיס [שוכרי הפונדקים] כשלא היה להם לפעמים לשלם לבעלה הראטע היא נתנה להם כסף לשלם. ויהי היום ונחלתה האשה הנ"ל במחלה מסכנת מאד עד שהיתה נוטה למות, ובעלה השתמש ברופאים גדולים הרבה ולא הועילו לה כלום. והקרעטשמאריס היה דוה לבם מאד על האשה הנ"ל בידעם שאם חס ושלום תמות האשה הזאת יהיה מר להם מאד, ולא יהיה להם מי שירחם עליהם, גלל כן השתדלו הרבה כלם כאיש אחד ברפואתה ונסעו אל הרופאים להביאם. וביניהם היה איש אחד שהיה מקרב מעט לאדמו"ר זצ"ל בעת אשר ישב בזלאטיפליע, וידבר האיש על לב הבעל הנ"ל שישלח פדיון לאדמו"ר זצ"ל לזלאטיפאלע, וכן עשה, ושלח אותו עם פדיון נפש לאדמו"ר זצ"ל. ובעת ההיא היתה קרובה מאד שתצא נפשה, ובא זה האיש לאדמו"ר זצ"ל והביא לו הפדיון. ויאמר אליו רבנו ז"ל שיביאו לו רענדיל אחד, והביא לו האיש הנ"ל הרענדיל ולקח אדמו"ר זצ"ל את הרענדיל בידו ואמר לו שהרענדיל אינו מחזיק את המשקל. והלך האיש הנ"ל והביא לו רענדיל אחר, וגם זה היה נחסר ממשקלו וכן היה כמה פעמים שבכל פעם שהביא לו רענדיל והוא זצ"ל שקל אותו ולא הוטב בעיניו. עד שהלך לחלפן אחד והביאו לאדמו"ר עם הרבה רענדליך ואדמו"ר ז"ל בחר לו אחד רענדיל שהיה לו על כף המאזנים כמו שצריך. ואז אמר לו לך ונסע לביתך כי האשה הנ"ל כבר שבה לבריאותה. ונסע חזרה להכפר. והנה האיש הנ"ל בעת שאמר לו אדמו"ר זצ"ל שכבר שבה לבריאותה היה הדבר לפלא בעיניו. והביט על המורה שעות באיזה שעה אמר לו אדמו"ר זצ"ל וכאשר בא אל בית הרינדאר ספרו לו כל בני הבית מה שנעשה שם אחרי שנסע לאדמו"ר זצ"ל. כי תכף אחר נסיעתו התחילה האשה לגווע ונעשה קול בכיה ורעש גדול בבית עד שהקיצו אותה, ואמרה לתן לה מעט מים אל פיה. וספרה להם כי כאשר יצאה נשמתה ובאה לפני בית הדין של מעלה, ושקלו העונות והזכיות שלה והכריעו העונות וגזרו דינה למיתה שלא תחזר עוד לזה העולם. בתוך כך בא אברך אחד (ותארה צורתו כצורת אדמו"ר זצ"ל) והביא רענדיל אחד והשליך אל הכף של זכיות והכריעו הזכיות ופסקו דינה לחיים. וכפי שספרו לו היה זה הדבר בעת אשר אדמו"ר זצ"ל עסק ושקל כמה פעמים את הרענדיל על כף המאזנים כנ"ל. אז השתומם האיש ויתפלא מאד על הדבר הזה, והבין היטב מה שאדמו"ר זצ"ל שקל כמה פעמים את הרענדיל מה שבעיניו היה הדבר לפלא. והאשה שבה לבריאותה תכף בשלמות:

בעיר אחת היה שוחט ובודק ושמו ר' הלל. והיה מקרב לאדמו"ר זצ"ל, ואחר כך נתרחק ולא נסע אליו כמה שנים, ואחר כך חזר ובא אליו ויירא להתראות לפניו, ובקש את איש ממקורביו שילך עמו לאדמו"ר זצ"ל, והלך עמו. ואדמו"ר זצ"ל היה אז בבית המדרש שלו, וכשבאו אל הפתח ויפתחו אותה נפל עליהם פחד ואימה גדולה ונשאר האיש הנ"ל עומד אחורי הדלת ור' הלל הנ"ל נכנס להבית מדרש. ונשאר עומד אצל הדלת, ורבנו ז"ל כשראה אדם עומד אצל הדלת התקרב עצמו אליו ונתן לו שלום, ואמר בזה הלשון: ס'איז דוא הלל, דוא זאלסט גיוועזין ווארטין נאך אביסעל וואלסטו גיוועזין גיקומען צו מיר מיט די זאקין [זה אתה הלל! אם היית מתמהמה עוד מעט, היית בא אלי עם הגרביים שלך] (הינו לאחר מותו). והתחיל ר' הלל לבכות לפניו מאד, כי נפל עליו פחד גדול בשמעו הדבורים האלו מפי אדמו"ר זצ"ל. ואחר כך הוכיח אותו רבנו ז"ל על שנתרחק ממנו זמן רב כזה, ולא נסע אליו, עתה אני אומר לך שתעקר דירתך לעיר אחרת, ואם לא תצית לי בטח תתחרט. ואחר כך נסע ר' הלל ממנו ולא רצה לבא עוד לביתו רק נסע לאיזה עיר הסמוכה לשם ושלח מכתב לזוגתו כי הוא ימכר את חזקת השחיטה שלו והיא תמכר את הבית כי הוא מכרח לעקר דירתו משם. וכן הוה, כי מכר את חזקת השחיטות והיא מכרה את הבית. רק אחר כך נעשה מחלקת משכן אחד שטען כי הוא בר מצרא לביתו לעשות גמר ממכירת הבית ולא ישהה שם כלל רק כשיגמר הדבר יסע משם. ונתרצה לדבר הזה, כי סבור היה שלא יזיק לו דבר קטן כזה, יען כי לא ישהה שם כלל. ונסע לשם ותכף מת שם בעיר הנ"ל ונתקימו דברי אדמו"ר ז"ל:

בברסלב היה עשיר אחד שהיה מקרב לאדמו"ר זצ"ל והיה לו בן יחיד ועשה שדוך עבורו עם נכדת הבעל שם טוב זצ"ל. וכשהגיע זמן הנשואין, באותו זמן נפטר אצל רבנו ז"ל ילד אחד, ונהג רבנו ז"ל שבעה מחוץ לעיר, כי שכר לו דירה שם שהיה גן לפניה, יען לא היה בקו הבריאה, ולקח אתו את ר' חיים שרה'ס שישמש אותו שם. והנה העשיר הנ"ל טרם נסע לחפת בנו הלך עמו אל אדמו"ר זצ"ל לקבל רשות ממנו, וקבלו רשות ממנו ונסעו לדרכם. בלילה ההוא הקיץ עצמו רבנו ז"ל משנתו ונטל ידיו ואמר לר' חיים הנ"ל בא עמי. והלך עמו אל הגן ורץ שם רבנו ז"ל בין האילנות אנה ואנה, ור' חיים הנ"ל נפחד מאד כשראה זאת עד שנסמרו שערות ראשו. בתוך כך בא אליו רבנו ז"ל ואמר לו הראית? כי בא אלי הבעל שם טוב זקנו של הכלה ואמר כי אינו חפץ בהחתן ורוצה לקח את החתן, והכלה היא יתומה. וכשמע ר' חיים הנ"ל זאת נתפחד עוד יותר, והוא עומד וארכבותיו דא לדא נקשן. ותכף בא אליו עוד הפעם אדמו"ר זצ"ל ואמר לו פעלתי אצלו שלא יקח את החתן רק שלא יהיה להם בנים, ואחר כך נכנסו אל הבית. והנה ממחרת בצהרים עמד ר' חיים בחוץ וירא והנה שליח מיחד מהמחתנים רץ לאדמו"ר זצ"ל וספר לו כי החתן נחלה בדרך ואי אפשר בשום אפן לסע עמו על החתנה, בכן יבקש רחמים בעדו. ויאמר לו רבנו ז"ל חזר לדרכך החתן יהיה בקו הבריאה ויסעו עמו על החתנה ויעמידו החפה ומיד חזר השליח לדרכו ונתפלא מאד ר' חיים הנ"ל מחמת שידע מה שנעשה בלילה הקודמת, והחתנה היתה אז, אך נתקימו דברי אדמו"ר זצ"ל שאמר לר' חיים הנ"ל שלא יהיה להם בנים. ודרו ביחד הזוג הנ"ל ובנים לא היו להם. ואחר כמה שנים אחרי פטירת אדמו"ר זצ"ל, השתדל הרב ר' צבי אריה מורה צדק מברסלב (שהיה חתן רבי חיים שרה'ס הנ"ל) שיתגרשו מחמת שחותנו הר' חיים ספר לו כל המעשה הנ"ל. והרב רבי צבי אריה בעצמו סדר להם הגט פטורין ואחר כך היה לשניהם בנים. המעשה הזאת ספר הרב ר' צבי אריה ז"ל בעצמו (ועין לעיל בסעיף מ"ג מזה).

כשהיה אדמו"ר זצ"ל סמוך עוד על שלחן חותנו רבי אפרים ז"ל בכפר הוסיאטין, והגיע לחותנו יום היארצייט של אביו ונסע לאלכסנדעריווקא הסמוך לשם ולקח אתו את אדמו"ר זצ"ל. וכשבאו לבית המדרש ובני הנעורים דשם כאשר ראו את אדמו"ר זצ"ל בפעם הראשון אזי הוטב בעיניהם מאד לכנס עמו בדברים, אך לא ידעו מהיכן להתחיל. ואחר התפלה נתן להם הר' אפרים ז"ל יין ישן כנהוג ובקשו בני הנעורים מר' אפרים הנ"ל שיצוה לחתנו הוא אדמו"ר זצ"ל שילמד פרק משניות וכן עשה. והפך עצמו פניו אל כתל המזרח ולקח משניות והניח על הסטענדער ולמד ויתמהמה בלמוד עד בוש והבני הנעורים המתינו עד שיסים למודו למען ישתו היי"ש ועל ידי זה ישתו לחיים גם לאדמו"ר זצ"ל, וממילא יהיה להם שיכות לכנס עמו בדברים. וכשראו שהוא מתמהמה הרבה בלמודו בקשו את הרב ר' אפרים שיאמר לו שיסים הלמוד. ונטה אדמו"ר את ידו על פני חותנו ויתעלף. והתחילו להקיצו, וכשהקיץ שאלו אותו מה היה לו? והשיב להם כשנטה אדמו"ר זצ"ל את ידו על פניו ראה את המנוח שהיה לו יארצייט אחריו עומד לנגדו ואמר לו "לחתן כזה אומרים שילמד משניות? ונתפחד ויתעלף. המה ראו כן תמהו מאד ומן אז והלאה נתפרסם שם אדמו"ר זצ"ל שהוא מצדיקי הדור, והתחילו לנסע אליו כמה אנשים ונתקרבו על ידו לעבודת השם יתברך:

להודיע לדורות שהשלשה דברים האלה יסודות העקריים בהשארת אדמו"ר זצ"ל כפי המובן בזה מדברי מוהרנ"ת ז"ל:

א) אספתנו על ראש השנה, שבזה ממילא כלול גם אמירת העשרה קפיטל תהלים על ציונו הקדוש:

ב) עסק ההדפסה:

ג) והדלקת הנר תמיד על ציונו הקדוש.

והנה בענין הראש השנה כבר כתבתי מזה קצת במקום אחר. ובענין ההדפסה אי אפשר לבאר אפלו בעל פה. ובענין הנר תמיד עין בספר המדות מה שכתב שם אדמו"ר ז"ל שבזכות הנר תמיד שמדליקין משמן זית נצולין מגזרות שמד. וממילא מובן מזה באלפי אלפים קל וחמר להנר תמיד שאצל קברו הקדוש, כפי המובא מזה בקנטרס הנקרא "חכמה ובינה" עין שם ותבין מזה למה שמובא בלקוטי מוהר"ן בענין קברו של משה והסתלקותו שעוסק בזה להעלות משמד לרצון. ובלקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ה' מבאר משם שגם כל התאוות והמדות רעות בפרט האפיקורסות הכל כלול בענין שמד הנ"ל. ומצרוף כל הענינים האלה ביחד הפליג מוהרנ"ת ז"ל בדבר הנר תמיד עד אין שעור וערך, כן שמעתי בפרוש מאבי ז"ל:

וזה ידוע שסגלת כל מצוה והנהגה של הצדיקי אמת הוא דוקא כפי הפרטים שנצטוו מזה בכל דבר. כי כמו שבגשמיות אי אפשר שתצא אל הפעל מהרכבת הסמים כח הרפואה להמחלה כי אם אם עשו מכון ממש בכל הפרטים שיצאו מפי הרופא (אם היה בנמצא הרופא האמתי), כמו כן ממש בחלי הנפש, למשל בענין העשרה קפיטל תהלים שהם מסגלים לפגם הברית רחמנא לצלן, וכן בענין הנר תמיד שדקדק אדמו"ר זצ"ל ופרט בפרט שמן זית:

מה שאמר אדמו"ר זצ"ל שכל תינוק שיהיה אצלו קדם שבע שנים יהיה שמור מן החטא עד יום חתנתו, כמדמה לי שלא אמר זאת רק לענין מקרה לילה, וכן מובן מהזמן שתפס לזה וכו'. וגם נראה לעניות דעתי שהיתה כונתו גם אחר הסתלקותו לכל תינוק שיבא אצלו קדם שבע שנים ויקים כמאמרו הקדוש בנתינת הצדקה ואמירת היו"ד קאפיטל תהלים, (וידעתי מאחד שבחן זאת וכן הוה):

על אודות תועלת התפלה (וכן לענין התועלת של הצדקה ושאר עצות של הצדיקי אמת) דזימנין דלא שמע, וגם בזימנין דשמע נמצא שנויים רבים, כי לפעמים נתקבלה התפלה בפעם הראשון, ולפעמים מכרח להרבות בה. מובן לפי עניות דעתי מדברי מוהרנ"ת ז"ל ששמעתי בעל פה שהתפלה בארבעים יום רצופים בלי דלוג בינתים מסגלת ביותר להוציא את הבקשה אל הפעל:

Documentation Index

גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:

כל הזכויות בספר זה שמורות למלא וגדיש

טוען...