דַּע, שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת כִּי־אִם עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁבִּפְשָׁטֵי אוֹרַיְתָא “אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה” (אבות פ”ג), וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל־כָּל־ פָּנִים פַּרְנָסָה, כְּמוֹ־כֵן לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת, שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאֹד, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הוֹן רַב, וְלֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, כִּי צָרִיךְ כָּל הוֹן דְּעָלְמָא לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת. וּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר, שֶׁהָיָה לָהֶם זֹאת הַהִתְבּוֹנְנוּת, בִּבְחִינַת (דה”א יב): וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה. לֹא זָכוּ לָזֶה כִּי־אִם עַל־ יְדֵי עֲשִׁירוּת, בְּחִינַת (בראשית מט): יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם. וְתַרְגּוּמוֹ: עַתִּיר בְּנִכְסִין. וְעַל־ כֵּן מֹשֶׁה וְכָל הַנְּבִיאִים הָיָה לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּדֵי לָבוֹא עַל־יָדוֹ לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת. וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה הִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת, עַל־כֵּן נִקְרֵאת הַתּוֹרָה הוֹן. וְכֵן כָּל מִי שֶׁעָבַר דֶּרֶךְ יָדָם הַתּוֹרָה, הָיָה לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד, דְּהַיְנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהֵבִיא הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְכֵן רַבִּי, שֶׁסִּדֵּר וְחָתַם הַמִּשְׁנָיוֹת. וְכֵן רַב אָשֵׁי, שֶׁהָיָה חֲתִימַת הַתַּלְמוּד וְסִדֵּר אֶת כָּל הַתַּלְמוּד, שֶׁגַּם־כֵּן הָיוּ עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נט, וע’ ב”מ פה). כִּי מֵחֲמַת שֶׁתִּקְּנוּ וְסִדְּרוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, וְעָבַר דֶּרֶךְ יָדָם הַתּוֹרָה, עַל־כֵּן הָיוּ גַּם־כֵּן עֲשִׁירִים כַּנַּ”ל, כִּי צָרִיךְ עֲשִׁירוּת גָּדוֹל לַהִתְבּוֹנְנוּת הַנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת (שמות לד): פְּסָל לְךָ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי שקלים פה ונדרים לח): הַפְּסֹלֶת יִהְיוּ שֶׁלְּךָ וְכוּ’. כִּי כְּמוֹ שֶׁבִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה, קֹדֶם שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה פְּשָׁט, צָרִיךְ לוֹמַר מִקֹּדֶם הַקְדָּמוֹת, וְאַחַר־כָּךְ מַשְׁלִיכִין הַהַקְדָּמוֹת וּבָאִים אֶל הַמְכֻוָּן, כִּי הָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל הַדְּבָרִים וְהַהַקְדָּמוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סְבִיב הַמְכֻוָּן. כְּמוֹ־כֵן בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה צָרִיךְ לֵילֵךְ מִקֹּדֶם, וּלְסַבֵּב בְּכַמָּה סִבּוּבִים, עַד שֶׁבָּאִים אֶל הַמְכֻוָּן, וְהָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל אֵלּוּ הַסִּבּוּבִים הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת שֶׁעַל־יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת. וְזֶה בְּחִינַת: פְּסָל לְךָ – הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה, כִּי זֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁל לוּחוֹת הֵם בְּחִינַת הַסִּבּוּבִים, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סָבִיב סְבִיב הַהִתְבּוֹנְנוּת, וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת כַּנַּ”ל, שֶׁעַל־ יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ”ל. וְזֶה אוֹתִיוֹת “מָמוֹן”, רָאשֵׁי־תֵבוֹת: מִ’שָּׁם נִ’תְעַשֵּׁר מֹ’שֶׁה, וְהַוָּיו הוּא בְּחִינַת הַלּוּחוֹת, שֶׁמִּשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה, כִּי הַלּוּחוֹת אָרְכָּן ו’ וְרָחְבָּן ו’ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב”ב יד):