וְהָעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון יד, דף כט:): גַּן – דָּא אוֹרַיְתָא, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת גַּן. וְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הַמְעַיְּנִים וּמְבִינִים בְּהַתּוֹרָה, הֵם בְּחִינַת עֲשָׂבִין וּדְשָׁאִין דְּאִתְרְבִיאוּ בַּגָּן. וּמֵאַיִן הֵם גְּדֵלִים, הוּא מִמַּעְיָן, דָּא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר־השירים ד): מַעְיַן גַּנִּים. וּמֵהֵיכָן מְקַבְּלִין הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּעְיָן, הוּא מֵהַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יואל ד): וּמַעְיָן מִבֵּית ה’ יֵצֵא, הוּא הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נו): כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה. וְהוּא בְּחִינַת מֵבִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.
כִּי תְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי תְּפִלָּה הוּא שֶׁמַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע, וְהוּא בְּחִינוֹת בְּרִיאָה בְּכֹחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד): כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ. שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא מַעְיַן הַחָכְמָה כַּנַּ”ל. וְהַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּפֹעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן – אֻמָּן, לְשׁוֹן פּוֹעֵל, כִּי בְּהַתּוֹרָה נִבְרָא הָעוֹלָם, וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל אֵיזֶה דָּבָר, הוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְהוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּכֹחַ, וְהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בִּתְפִלָּה כַּנַּ”ל, וּמַעְיָן מִבֵּית ה’ יֵצֵא – זֶה הַתְּפִלָּה, כִּי שָׁם נִתְעוֹרֵר הַחָכְמָה כַּנַּ”ל, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַמַּעְיָן, הוּא הַחָכְמָה, אֶל הַתּוֹרָה, וְשָׁם יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ב): מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. כִּי בְּהַתּוֹרָה הוּא הִתְגַּלּוּת הַחָכְמָה, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה מַעְיַן גַּנִּים, שֶׁהַמַּעְיָן מַשְׁקֶה הַגָּן, וְעַל־ יְדֵי־זֶה אִתְרְבִיאוּ עֲשָׂבִין וּדְשָׁאִין כַּנַּ”ל.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לב:): הַמְעַיֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב וְכוּ’, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג): תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב. מַאי תַּקַּנְתֵּהּ, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה. זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי בְּהַתְּפִלָּה עֲדַיִן הוּא בְּכֹחַ, וְאֵינוֹ יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל, עַד שֶׁבָּא אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּפֹעַל, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל:
וְהַיְנוּ דִּכְתִיב (בראשית ב): וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. עֵדֶן הוּא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, כִּי עֵדֶן עַיִן לֹא רָאֲתָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לד:), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, כִּי עַל־יְדֵי תְּפִלָּה מְשַׁנֶּה הַטֶּבַע כַּנַּ”ל [שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֵדֶן עַיִן לֹא רָאֲתָה, כִּי לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע אֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָא].
וְהַיְנוּ: וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן – הַיְנוּ מֵהַתְּפִלָּה כַּנַּ”ל, וּמַעְיָן מִבֵּית ה’ יֵצֵא. לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן – הוּא הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל, מַעְיַן גַּנִּים. וְכַאֲשֶׁר נִמְשָׁךְ מַעְיַן הַחָכְמָה מֵהַתְּפִלָּה אֶל הַגָּן, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, אֲזַי אִתְרְבִיאוּ עֲשָׂבִין וּדְשָׁאִין, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּלוֹמַר, שֶׁגְּדֵלִים בְּהַגָּן וּמְבִינִים וּמַשְׂכִּילִים בְּהַתּוֹרָה, וַאֲזַי זוֹכֶה לָלוּן בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה לְבָרֵר הַדִּין: הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַטָּהוֹר וְכוּ’, וּבָזֶה מַפְרִישׁ הַטּוֹב מֵהָרַע כַּנַּ”ל.
וְזֶהוּ: וּמִשָּׁם יִפָּרֵד – כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִפְרָד הָרַע מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְלֹא נִשְׁאָר רַק הַטּוֹב, וַאֲזַי: וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים – הֵם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הוי”ה, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַטּוֹב שֶׁל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כַּנַּ”ל: