לה.

עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף שֶׁמְּנַסִּין אֶת הָאָדָם - אֵין מְנַסִּין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּנִאוּף, שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵהַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת. וּכְשֶׁאָדָם בָּא בַּגָּלוּת הַזֶּה, בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לִצְעֹק קוֹלוֹת הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ הַיּוֹלֶדֶת מַמָּשׁ שֶׁצּוֹעֶקֶת מֵחֲמַת מְרִירוּת כְּאֵב חֶבְלֵי הַלֵּדָה כַּמָּה וְכַמָּה קוֹלוֹת שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּשִׁבְעִים קָלִין לְפָחוֹת - כָּךְ הוּא צָרִיךְ לִצְעֹק קוֹלוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר וּלְשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַזֹּאת, וְאָז יִזְכֶּה לְהוֹלִיד הַמֹּחִין, וַאֲזַי נִפְתָּחִין לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, “דְּמִטַּמְרָן מְגַלְּיָן לֵהּ”. וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן זֶה וּמְשַׁבֵּר תַּאֲוָה זֹאת - כֵּן זוֹכֶה לְהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזוֹכֶה לְשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה: (תורה ל”ו אות א’ ב’)