לח.

כְּשֶׁמְּתַקֵּן אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ אֲזַי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְיוּכַל לְהָבִין דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, כְּפִי הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אֶחָד - כָּךְ הוּא הַשָּׂגָתוֹ. דְּזֶה הוּא כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לְהַשִּׂיג וְלִתְפֹּס בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק - אִם לֹא שֶׁתִּקֵּן תְּחִלָּה אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ כָּרָאוּי; אֲבָל עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית נִפְגָּם דַּעְתּוֹ וּמֹחוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ תּוֹפֵס וּמַשִּׂיג כְּלָל דִּבְרֵי הַצַּדִּיק, וְיוּכַל לְהִכָּשֵׁל בָּהֶם אִם יֵלֵךְ אַחֲרֵי עַקְמִימִיּוֹת שֶׁבְּלִבּוֹ וְאַחֲרֵי הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל שְׁטוּת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתּוֹ עָלָיו: (תורה ל”ו אות ה’)