לב.

כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר - יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת, יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, וְיַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת ‘מָה’; וַאֲזַי יַחֲזֹר לֵילֵךְ לוֹ כְּסֵדֶר: (ח”ב תורה פ”ב)