ב.

עִקַּר הַנִּאוּף תָּלוּי בָּעֵינַיִם; וְעַל יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִין בְּמִצְוַת צִיצִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם, עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין תִּקּוּן וּשְׁמִירָה לָזֶה: (תורה ז’ אות ד’)