חֲצוֹת - לְסַדֵּר תִּקּוּן חֲצוֹת

עַל יְדֵי קִימַת חֲצוֹת לַיְלָה לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְבָרֵר הַטּוֹב מִן הָרָע, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַזִּכָּרוֹן הָאֲמִתִּי, לִזְכֹּר תָּמִיד תַּכְלִיתוֹ וְסוֹפוֹ הַנִּצְחִי, וּלְאַדְבְּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וּלְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב וּמְגַלְגֵּל עִמּוֹ בְּכָל יוֹם, שֶׁהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל הוּא כְּדֵי לְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים בְּכָל עֵת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית הַטּוֹב הָאֲמִתִּי, וְעִקַּר קִיּוּם הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם - הַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל זֶה לְבָד: (תורה נ”ד אות י’ בסוף)

קִימַת חֲצוֹת הִיא הַמְתָּקַת הַדִּינִים, וְהוּא מְסֻגָּל כְּמוֹ פִּדְיוֹן: (תורה קמ”ט)

זְמַן חֲצוֹת הוּא תָּמִיד אַחַר שִׁשָּׁה שָׁעוֹת מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה, בֵּין בַּקַּיִץ בֵּין בַּחֹרֶף. וְאָז מַתְחִיל זְמַן חֲצוֹת, וְנִמְשָׁךְ עַד גְּמַר אַשְׁמוֹרָה שְׁנִיָּה, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת. וּבַבֹּקֶר טוֹב לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁמַיִם, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הַדָּעַת: (תורה קמ”ט)

בָּעִתִּים הַלָּלוּ, שֶׁכְּבָר אָרַךְ עָלֵינוּ הַגָּלוּת, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה בְּכָל עֵת לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר לִבְנוֹת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב חַס וְשָׁלוֹם בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ. עַל כֵּן מְאֹד צְרִיכִין לִזָּהֵר לָקוּם בַּחֲצוֹת בְּכָל לַיְלָה, וְלִהְיוֹת מִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲפִלּוּ אִם לָאו, אוּלַי הוּא מְעַכֵּב עַתָּה בַּחֲטָאָיו בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְנֶחֱשָׁב גַּם כֵּן כְּאִלּוּ גָּרַם לְהַחֲרִיבוֹ. וְעַל זֶה יִבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל מְאֹד בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא מִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם עִקַּר הַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי הָאֱמֶת שֶׁל הָעוֹלָם. וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ נִפְתָּחִין עֵינָיו, וְיִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת אֵיךְ הוּא אוֹחֵז בָּהֶם, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, וְיִזְכֶּה לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ: (ח”ב תורה ס”ז)

עַל יְדֵי שֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה וּמִתְאַבְּלִין עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִשְּׂרֵפוֹת: (ח”ב תורה ס”ז)

עִקַּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא: בַּחֹרֶף - לִזָּהֵר לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, וּבַקַּיִץ - בְּעֵת שֶׁהַלַּיְלָה קְצָרָה מְאֹד, פָּחוֹת מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת, שֶׁאָז אֵין עוֹמְדִין בַּחֲצוֹת (כַּנַּ”ל אוֹת ג’) - אָז יִזָּהֵר לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר: (שיחות הר”ן סימן ש”א)