חִתּוּן

עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ זוֹכֶה לְזִוּוּגוֹ: (תורה ט’ אות ב’)

עַל יְדֵי רִקּוּדִין שֶׁל חֲתֻנָּה מַמְתִּיקִין הַדִּינִים: (תורה ל”ב)

מַה שֶּׁהַכַּלָּה שׁוֹלַחַת טַלִּית לְהֶחָתָן, יֵשׁ עַל זֶה טַעַם גָּדוֹל עַל פִּי תּוֹרַת אֱמֶת. וְכֵן מַה שֶּׁצּוֹעֲקִין ‘שַׁבָּת’ וְאוֹמְרִים מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא שֶׁקּוֹרִין גְרַאמֶין (“עֶלַה”), הַכֹּל שַׁיָּךְ לְהַחֲתֻנָּה עַל פִּי הָאֱמֶת (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵּי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן מ”ט בְּסוֹפוֹ). וְעַיֵּן עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר (שִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן פ”ו), מֵעִנְיַן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין עַל הַחֲתֻנָּה, מַה שֶּׁמְּכַסִּין הַכַּלָּה וְכוּ’, וּמַה שֶּׁזּוֹרְקִין עַל הֶחָתָן הָאפִין, וּמַה שֶּׁהֶחָתָן דּוֹרֵשׁ וּפוֹסְקִין לוֹ הַדְּרָשָׁה וְנוֹתְנִין לוֹ מַתָּנוֹת לַדְּרָשָׁה, וְכֵן מַה שֶּׁהַבַּדְחָנִים מְהַפְּכִין עַצְמָן וְכוּ’ - הַכֹּל מֵאֵת ה’. וּמְבֹאָרִים שָׁם עַל זֶה טְעָמִים נִפְלָאִים, וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְבָאֲרָם: (תורה מ”ט בסוף, שיחות הר”ן סימן פ”ו)

עַל יְדֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת - זוֹכִין לִמְצֹא זִוּוּג הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל הַצְּרִיכִים לִמְצֹא זִוּוּגָם: (ח”ב תורה ב’ אות ד’)

עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית קָשֶׁה לִמְצֹא זִוּוּגוֹ. וְכַוָּנוֹת אֱלוּל תִּקּוּן לָזֶה (וְעַיֵּן ‘אֱלוּל’ אוֹת א’): (ח”ב תורה פ”ז)

מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ, הַתִּקּוּן לָזֶה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹעַ חִדּוּשֵׁי תוֹרָה מִבַּעַל דַּעַת: (ח”ב תורה פ”ט)

בָּזֶה שֶׁמְּשַׁבְּרִין כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ, בָּזֶה מְרַמְּזִין לְהָאָדָם וּמַזְכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ גֵּיהִנֹּם, לְמַעַן יִזְכֹּר בָּזֶה וְלֹא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ, וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּזִוּוּגוֹ כָּרָאוּי. גַּם מְרַמְּזִין לוֹ, שֶׁבְּאִם הִיא אִשָּׁה רָעָה, אַל יִבְגֹּד בָּהּ וְלֹא יְגָרְשֶׁנָּה, כִּי עַל יָדָהּ אֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנֹּם; כִּי צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ (וְעַיֵּן עוֹד מִשְּׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בְּסִימָן ס’ אוֹת ח’ וְסִימָן רס”ה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ וְעַיֵּן ‘בִּטָחוֹן’ אוֹת ד’): (ח”ב תורה צ’)

חֲצוֹת - לְסַדֵּר תִּקּוּן חֲצוֹת