יא.

עַל יְדֵי שֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט הַנַּ”ל, שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ”ל, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִשְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הָרָע וְהָאִסּוּר וְהַקְּלִפּוֹת: (תורה נ”ט אות ג’)