מט.

מִי שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן פַּרְנָסָה לְהַתְּלוּיִם בּוֹ, הוּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ חַיִל וְלֹא יִהְיֶה הַהֶפֶךְ שֶׁקּוֹרִין ‘שְׁלֵימַזְלְנִיק’, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קְצָת מֶמְשָׁלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה: (ח”ב תורה ז’ אות י’)