א.

מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה מְאֹד, שֶׁלֹּא יַפִּיל וְלֹא יְרַחֵק אוֹתוֹ שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, בֵּין בַּעֲלִיָּה וּבֵין בִּירִידָה, וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו - יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ (שֶׁקּוֹרִין דֶער הַאלְטִין זִיךְ), וִיקַיֵּם: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”, שֶׁגַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יְכוֹלִין לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם שָׁם הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, בִּבְחִינַת: “וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ” (עַיֵּן ‘תְּשׁוּבָה’ אוֹת י’): (תורה ו’ אות ד’)