קכד

עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם הוּא צִיצִית וּתְפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְהֵם בְּחִינַת שוֹר וָשֶׂה. וְלִפְעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגּוֹנֵב חַס וְשָׁלוֹם גַּם בְּחִינַת הַשּׁוֹר וָשֶׂה “וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ”, שֶׁמַּטִּיל פְּגָם אוֹ מְבַטְּלוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ מֵעִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ, שֶׁהוּא צִיצִית וּתְפִלִּין. וְהוּא גַּם הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ מֵעַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְלִדְרֹשׁ וְלַחֲתֹּר לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּהְיֶה מִמֶּנּוּ, וִיחַפֵּשׁ וִיבַקֵּשׁ וְיִדְרֹשׁ מֵעַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים אַחַר תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, עַד שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶּׁיִּמָּצֵא הַגַּנָּב, וְאָז יוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם, בִּבְחִינַת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה הַנַּ”ל (שם, אות ט”ו). וְעַיֵּן עוֹד הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מִמַּה שֶּׁיְּכוֹלִין הַכֹּל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת שֶׁמֵּאִיר גַּם בְּעֶצֶם חֶשְׁכַת לַיְלָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלַּת עַרְבִית בַּלַּיְלָה, שֶׁאָז אֵין זְמַן צִיצִית וּתְפִלִּין: עיין לקוטי עצות אמת, אות פ.