מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הִיא עַל־יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים, שֶׁכִּבְיָכוֹל הִמְשִׁיךְ הָאוֹר בְּאֵיזֶה בְּחִינָה וְאַחַר־כָּךְ הֶעֱלִימוֹ, וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה דְּרָכִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִתְהַוּוּ הַכֵּלִים שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר. וְכָל זֶה הוּא סוֹד מִיתַת הַמְּלָכִים וְתִקּוּנָם, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הַשְּׁבִירָה וְהַמִּיתָה נִמְשָׁךְ אַחַר־כָּךְ עוֹלָם הַתִּקּוּן בְּתוֹסְפוֹת אוֹר נִפְלָא יוֹתֵר כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים. אֲבָל עִקַּר הַכֹּל הָיָה תָּלוּי בְּהָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה, כִּי הוּא הָיָה צָרִיךְ לְתַקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא [הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה], וְעַל־כֵּן עַתָּה גַּם כֵּן הָעִקָּר תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה שֶׁל הָאָדָם. כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה עַל־כָּל־פָּנִים אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא שֶׁהוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וְעַל־כֵּן אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה וְ’עַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ’ וְכוּ’. כִּי אֲפִלּוּ אִם חָטָא כְּמוֹ שֶׁחָטָא אֲלָפִים פְּעָמִים, עִם כָּל זֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם אֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת נֶאֱבָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: ‘לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִיד’ [אֵין רָצוֹן טוֹב שֶּׁנֶּאֱבַד], כִּי עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נִתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת, כִּי נַעֲשֶׂה תִּקּוּן עַל־יְדֵי הַקִּלְקוּלִים, כִּי כָּל מַה שֶּׁקִּלְקֵל וְהִמְשִׁיךְ הָאוֹר לְמָקוֹם שֶׁהִמְשִׁיךְ שֶׁזֶּה עִקַּר הַקִּלְקוּל, אֲבָל אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה הוּא מְקַיֵּם הַכֹּל, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא כֵּלִים חֲדָשִׁים וְנִמְשָׁךְ לְתוֹכָן אוֹר חָדָשׁ וְנִפְלָא.
כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהִמְשִׁיךְ הָאוֹר לִמְקוֹמוֹת גַּסִּים וְכוּ’ עַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַבּוּ הַכֵּלִים, וִיכוֹלִים אַחַר־כָּךְ לְזַכְּכָן, עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה יִתְהַוּוּ כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל מִקֹּדֶם, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְהַוּוֹת הַכֵּלִים כִּי־אִם עַל־יְדֵי־זֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, עֲווֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הִתְקָרְבוּת. שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן מִיתַת הַמְּלָכִים, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי מִיתָתָם וּשְׁבִירָתָם נִמְשָׁךְ ‘אוֹר מָ”ה הֶחָדָשׁ’ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים. אֲבָל כָּל זֶה לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד זֶה לְעָמְקוֹ, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם לִתְשׁוּבָה וּלְחַזֵּק אֶת כָּל אֶחָד וּלְהַעֲלוֹת כָּל מִינֵי הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה, וּלְתַקֵּן עַל־יְדֵי־זֶה כֵּלִים נִפְלָאִים בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְתַּקֵּן כָּל אֶחָד בְּיֶתֶר שְׂאֵת.
עַל־כֵּן צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ מְאֹד אַחַר צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק בְּתִקּוּנוֹ, וְהַחִפּוּשׂ וְהַבַּקָּשָׁה בְּעַצְמָהּ הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאֹד לָנֶצַח, אֲפִלּוּ אִם קִלְקֵל כְּמוֹ שֶׁקִּלְקֵל. כִּי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּהֶם בְּתַכְלִית תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וְעַל־כֵּן עָשׂוּ כֵּלִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן כָּל הַקִּלְקוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין עַל־כָּל־פָּנִים אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא שֶׁל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, כִּי בְּלִי שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ כָּרָאוּי. וְיִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ עַל־כָּל־פָּנִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לֵץ וְחוֹלֵק חַס וְשָׁלוֹם עַל הַצַּדִּיק הָעוֹסֵק בְּתִקּוּנוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִפְלִיגוּ בָּהּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְאֹד; “שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים” וְכוּ’. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד’, כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד לִמְקוֹמוֹת נְמוּכִים וּמְגֻשָּׁמִים כָּאֵלֶה וְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת מִשָּׁם, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נַעֲשִׂים כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר הַנִּפְלָא, מַה שֶּׁאֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹר כָּזֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם כֵּלִים כָּאֵלּוּ. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם עִקַּר הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, כִּי הֵם הַבְּעָלִים שֶׁל תְּשׁוּבָה, וְכָל מִי שֶׁחַס עַל חַיָּיו וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵהֶם.
כִּי הֵם אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא מֵעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׂגָתָם הָרִאשׁוֹנָה, וְגַם הֵם יוֹרְדִים לִמְקוֹמוֹת נְמוּכִים מְאֹד בְּכַוָּנָה בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת מִשָּׁם וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: ‘וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וּבִשְׁפִיר’ וְכוּ’ כְּדֵי לְטָהֵר’ וְכוּ’. וּבְכֹחַ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים יֵשׁ תִּקְוָה לְכָל מִי שֶׁיֹּאחַז בָּהֶם, שֶׁיַּעֲלֶה מֵעֹמֶק יְרִידָתוֹ לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה, וְשֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂים עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל אוֹר הָאֵין סוֹף כָּרָאוּי. רַק הָעִקָּר שֶׁיִּשְׁמַע לְדִבְרֵיהֶם וְיֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם מֵעַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים, וִיסַלֵּק חָכְמָתוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל, רַק יְבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי נֶגְדָּם וְאָז יִזְכֶּה בְּוַדַּאי לְאַחֲרִית טוֹב כַּנַּ”ל: שם, הלכה ז’ אות ל”ב נ”ב.