אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה פ) עַל פָּסוּק: “וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ” (תהלים ה, ח) וְכוּ’ הַנִּסְמָךְ אַחַר פָּסוּק: “תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב” (שם, ז) וְכוּ’, שֶׁזֶּה אָמַר דָּוִד עַל דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְהַחוֹלְקִים עָלָיו, עַל זֶה סִיֵּם: “וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי”, אַךְ “בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ” וְכוּ’. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר עַל נַפְשׁוֹ, בִּפְרָט כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו, אֲזַי צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק נַפְשׁוֹ מְאֹד בְּהַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, וְעַל־כָּל־פָּנִים שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עָלָיו וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְלוֹמַר לְנַפְשׁוֹ וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַחוֹלְקִים כֵּן עָשִׂיתִי גַּם אֲנִי, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן ‘בְּרֹב חַסְדְּךָ’ שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי ‘אָבֹא בֵיתֶךָ’, הַיְנוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה כָּל תִּקְווֹתַי לָנֶצַח.
כִּי בֶּאֱמֶת נִמְצָא בְּכָל דּוֹר יְשִׁיבָה שֶׁל תַּלְמִידִים עִם רַבִּי אֱמֶת, שֶׁעוֹסְקִין בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁיְּכוֹלִין לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת מְאֹד עַד שֶׁקָּשֶׁה לְתָפְסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְיֵשׁ שֶׁנָּפְלוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא בְּעֹמֶק הַגֵּיהִנֹּם וּבִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי זֻהֲמַת הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם בִּפְרָט בְּתַאֲוַת נִאוּף, שֶׁזֶּה עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקרא טו). עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְנֻוָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא מָאוּס וּמְזֹהָם מְאֹד, וּמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ הַמְנֻוָּל הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי קָשֶׁה לוֹ לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מְנֻוָּל וּמְזֹהָם מְאֹד וְכָרוּךְ מְאֹד אַחֲרֵי הָאָדָם הָרוֹצֶה לְתָפְסוֹ בִּמְצוּדָתוֹ וּפוֹגֵעַ בְּהָאָדָם בְּכָל עֵת, וְהוּא עִקַּר הַפֶּגַע רַע שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.
וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין ל:): ‘אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה - מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ’, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁיַּמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְתוֹךְ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ הַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלַל הַקִּבּוּץ הַנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה; ‘אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ’ וְכוּ’ (שם), כִּי מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל יוֹצֵא מַעְיָן קָדוֹשׁ וְטָהוֹר כָּזֶה, שֶׁיָּכוֹל לְטַהֵר כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַיְרוּדוֹת מְאֹד עַל־יְדֵי הָעֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וּקְדוֹשׁוֹת הַנּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ, וּלְהַעֲלוֹתָם מֵעֵמֶק הַבָּכָא וְלַהֲשִׁיבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְעַל־כֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ מְאֹד וּלְהַאֲמִין וְלֵידַע, כִּי כָּל נְקֻדָּה טוֹבָה וְכָל אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת לְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְכָל מַה שֶּׁהוּא חוֹתֵר בְּכָל יְכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ נַעֲשָׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, וּכְבָר הָיָה כֵּן אֲלָפִים פְּעָמִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן שׁוּם נְקֻדָּה טוֹב אֵינוֹ נֶאֱבָד. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ יְשִׁיבָה, רֹאשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ, מֵרִים וּמְקַבֵּץ וּמְאַסֵּף הַכֹּל לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה, וּבוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא מִמְּקוֹמוֹת נְמוּכִים כָּאֵלֶה דַּיְקָא, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתָּלוּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַּיְקָא, וְכָל מַה שֶּׁהַדַּרְגָּא נָמוּךְ יוֹתֵר אֲזַי יָקָר וְחָשׁוּב בְּיוֹתֵר כְּשֶׁעוֹלֶה מִשָּׁם אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בּוֹנִין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַבְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל דּוֹר, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִבָּנֶה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת גָּמוּר הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן שֶׁיִּתְקַיֵּם לָעַד: שם, ס”ה, ס”ו, ס”ז, ס”ח, ס”ט, פ”ב, פ”ג, פ”ז.