לב

יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁפָּגַע בַּמָּקוֹם הַהוּא (בראשית כ”ו, יא) שֶׁהוּא מְקוֹם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ (רשי שם), זָכָה שָׁם לְהַשִּׂיג בִּשְׁלֵמוּת עִנְיַן עֹצֶם נִפְלְאוֹת וּמַעֲלַת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא [הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה] כָּל שֶׁהוּא, וְאֵיךְ שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִמְשָׁךְ מִלְּמַעְלָה הֶאָרָה גְּדוֹלָה מִבְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא [הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַעְלָה], וְאֵיךְ שֶׁהָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא וְהָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא נִכְלָלִין יַחַד שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַיִּחוּדִים, שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי עֲבוֹדוֹת יִשְׂרָאֵל. וְעִקַּר הַתִּקּוּנִים וְיִחוּדִים אֵלּוּ נַעֲשִׂין בִּשְׁלֵמוּת בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים הֵיטֵב, וְאָז: “וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי” (בראשית כ”ח, ט”ז). וּבָזֶה תִּקֵּן לְהַכְנִיס בְּלֵב כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְדוֹרוֹת עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלִין מְאֹד שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁבִּמְקוֹמָם אֵין נִמְצָא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁכָּל בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ נֶחֱשָׁב לִכְלוּם, יֵדְעוּ הֵם גַּם כֵּן וְיַאֲמִינוּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁגַּם בִּמְקוֹמָם יֵשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ הַשֵּׁם בַּמָּקוֹם הַזֶּה גַּם כֵּן כִּי “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” (ישעיהו ו, ג), רַק שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִגֹּדֶל הַהַעֲלָמָה בִּבְחִינַת: “וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי”, אֲבָל אִם יִתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא יִזְכֶּה לְמוֹצְאוֹ. וְהָעִקָּר בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם שָׁרְשֵׁי כָּל הַנְּפָשׁוֹת וּבוֹ תָּלוּי תִּקּוּן כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְכָל הָעוֹלָמוֹת, וּבְכֹחַ קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הָעוֹסְקִים בְּכָל דּוֹר בְּבִנְיָנוֹ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה גַּם כֵּן: שם, פ”ד פ”ה.