לג

‘כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת’ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּפְרָט בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לִתְשׁוּבָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְנוֹצֵץ לוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לָשׁוּב. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַזְרִיחַ לוֹ מֵאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם כְּשֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כִּי: “וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ” (ויקרא כ”ב, י), וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. וְלִפְעָמִים כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וּמַזְרִיחַ לוֹ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ עֹמֶק הַחַשְׁכוּת שֶׁלּוֹ וּנְפִילָתוֹ הַגְּדוֹלָה כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה, אַךְ הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הָאוֹר הַזֶּה, כִּי לְפִי עֹצֶם שְׁבִירָתוֹ לְשִׁבְרֵי שְׁבָרִים עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים הַכֹּל הוּא אֶצְלוֹ בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, וּמִזֶּה בָּא שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעוֹרֵר הָאָדָם בִּתְשׁוּבָה עַל אֵיזֶה זְמַן וְאַחַר־כָּךְ נוֹפֵל מִזֶּה, וְכֵן מִזְדַּמֵּן כַּמָּה פְּעָמִים. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא תִקֵּן עֲדַיִן אֶת כֵּלָיו שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל הַהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי, וְזֶה בִּפְרָט.

אַךְ בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ גַּם־כֵּן בְּחִינָה זוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְהַגְּאֻלּוֹת וְחָזְרוּ וְגָלוּ, וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן: “יְמִין הַשֵּׁם רוֹמֵמָה” (תהלים קי”ח, ט”ז) וּלְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן מִכָּל בְּחִינַת גְּאֻלָּה וּמִכָּל פַּעַם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ תִּקּוּנִים נִפְלָאִים הַרְבֵּה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ נִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָּבָר וְחָזְרוּ וְקִלְקְלוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאֲרוּ רְשִׁימוֹת הַרְבֵּה מֵהַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל, עַד שֶׁבְּהַכֹּחַ הַזֶּה אָנוּ חַיִּים בַּגָּלוּת, וְיֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת מִידִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וֶאֱמוּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וּכְמוֹ־כֵן מַמָּשׁ הוּא בְּכָל זְמַן וּבְכָל אָדָם בִּפְרָט, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁמַּתְחִיל פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנוֹפֵל מִזֶּה בְּכָל פַּעַם, אֲפִלּוּ אִם הַנְּפִילָה גְּדוֹלָה מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲפִלּוּ מִי שֶׁנּוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם לַעֲבֵרוֹת מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל מַה שֶּׁהִתְחִיל אֵיזֶה הַתְחָלָה טוֹבָה בְּכָל פַּעַם אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם.

כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הַנְּפִילָה נִתְקַלְקֵל הַכֹּל, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאָר רְשִׁימָה טוֹבָה מִכָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמִכָּל הַתְחָלָה וְהַתְחָלָה. וְאֵלּוּ הָרְשִׁימוֹת הֵם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְהֵם נִצְרָכִים וּמֻכְרָחִים מְאֹד אֶל בִּנְיַן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין לְהָקִים. כִּי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים עַכְשָׁו שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם, וּצְרִיכִין לְהָקִים בִּנְיַן הַקְּדֻשָּׁה בִּנְיָן שָׁלֵם בְּדֶרֶךְ נִפְלָא שֶׁלֹּא יֵהָרֵס לְעוֹלָם, וּצְרִיכִין לֶאֱסֹף כָּל נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקַבְּצָם יַחַד בִּקְדֻשָּׁה שֵׁנִית, וְלֹא יִשָּׁאֵר שׁוּם נִיצוֹץ וּנְשָׁמָה נִדָּח בַּחוּץ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּרַחֲמָיו לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְבִנְיָן זֶה כֵּלִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר וּצְרִיכִין לָזֶה כְּלֵי אֻמָּנוּת הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה עַכְשָׁו אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה הֵן לִמּוּד הַתּוֹרָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה וּשְׁאָר מִצְווֹת - הַכֹּל הוּא יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא נִצְרָךְ מְאֹד לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָעוֹסֵק בְּתִקּוּן כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת, וּלְבִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא עוֹסֵק לִבְנוֹת. וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אוֹ עָסַק כְּבָר קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יָמִים אוֹ שָׁנִים וְנָפַל אַחַר־כָּךְ, אֲפִלּוּ אִם נְפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, וַאֲפִלּוּ אִם חָזַר וְנִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְחָזַר וְנָפַל, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַף־עַל־פִּי־כֵן תֵּדַע וְתַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר וְלֹא שׁוּם עֲבוֹדָה קַלָּה נֶאֱבָד לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, ‘לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִיד’ [אֵין רָצוֹן טוֹב שֶּׁנֶּאֱבַד], כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה עֻבְדָּא דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי תֵּכֶף חוֹטֵף אוֹתוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר הָעוֹסֵק בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וּמַכְנִיס אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁמַּכְנִיס, לְצֹרֶךְ הַבִּנְיָן הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא שֶׁהוּא עוֹסֵק לִבְנוֹת לְהַכְנִיס לְשָׁם כָּל הַנִּדָּחִים שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא יִשָּׁאֵר אֶחָד מֵהֶם בַּחוּץ.

כִּי כְּשֶׁמְּקָרֵב הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה אֲפִלּוּ רַק בִּבְחִינַת שְׁכֵנוּת כְּמוֹ שָׁכֵן שֶׁדָּר אֵצֶל בַּעַל־הַבַּיִת רַק לְפִי שָׁעָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם עַל־יְדֵי־זֶה נִתּוֹסְפִים הַבָּתִּים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתְּפִלָּה בְּרִבּוּי עָצוּם בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, וְנַעֲשִׂין עַל־יְדֵי־זֶה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה בְּלִי שִׁעוּר אַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ נִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ הַשָּׁכֵן שֶׁיּוֹצֵא אַחַר־כָּךְ מִבֵּית הַבַּעַל הַבַּיִת וְנִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ, לְמָשָׁל כְּשֶׁיֵּשׁ תִּשְׁעָה אֲנָשִׁים אֲפִלּוּ אִם כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין יְכוֹלִין לוֹמַר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בָּרְכוּ אוֹ קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה. וּכְשֶׁבָּא אֶצְלָם אָדָם אֶחָד, אֲפִלּוּ פָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים מִן הַשּׁוּק מְצָרְפִין אוֹתוֹ לְמִנְיַן עֲשָׂרָה וְנִגְמָר עַל־יָדוֹ אֲמִירַת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. אַף־עַל־פִּי שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד חָלַף הָלַךְ לוֹ וְחָזַר אֶל הַשּׁוּק, אַף־עַל־פִּי־כֵן כַּמָּה שַׁעֲשׁוּעִים גָּרַם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַקְּדֻשָּׁה נִגְמַר עַל־יָדוֹ. וְכֵן אֲפִלּוּ אִם הָיוּ שָׁם כַּמָּה מִנְיָנִים בִּלְעָדוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף אֲלֵיהֶם עוֹד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל נִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁתוֹ וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי בְּרֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ. אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף נֶפֶשׁ אַחַת אֶל קִבּוּץ גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים בְּיוֹתֵר כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.

נִמְצָא שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה עֻבְדָּא בְּעָלְמָא בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר־כָּךְ נַעֲשָׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשַׂה חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן זֹאת הָעֻבְדָּא אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם וּכְבָר נִצְטָרְפָה אֶל הַבִּנְיָן הַנִּפְלָא וְגָרְמָה תִּקּוּן גָּדוֹל לְבִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה, וְנִתְרַבּוּ כַּמָּה אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת בָּתִּים עַל־יָדָהּ. וְאִם יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כָּל פַּעַם כָּל יְמֵי חַיָּיו לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מַה שֶּׁיַּעֲבֹר, אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יִתְקַבְּצוּ כָּל אֵלּוּ הַתִּקּוּנִים שֶׁגָּרַם בְּכָל עֲבוֹדָה וּבְכָל הַתְחָלָה, וְכֻלָּם יִתְקַבְּצוּ לְעֶזְרָתוֹ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, “וְאִם רֵאשִׁיתוֹ מִצְעָר - אַחֲרִיתוֹ יִשְׂגֶּא מְאֹד”, וַאֲזַי יִרְאֶה מַה שֶּׁפָּעַל עַל־יְדֵי כָּל עֻבְדָּא שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נֶאֱבָד לְעוֹלָם וְכַנַּ”ל: הלכות תפלת ערבית, הלכה ד’ אות לד.