צו

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ”, אוּרִיָּה סִימָן לִזְכַרְיָה, כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאַת אוּרִיָּה שֶׁהִתְנַבֵּא עַל הַחֻרְבָּן, כֵּן תִּתְקַיֵּם נְבוּאַת זְכַרְיָה שֶׁהִתְנַבֵּא עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא בִּכְלָל, וּבִפְרָט גַּם כֵּן לְעִנְיַן גְּאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְתִקּוּן מַעֲשָׂיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּפְרָט, כִּי בְּטֶבַע הָאָדָם לְהַאֲמִין בְּהַקִּלְקוּל, הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִין שֶׁעַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים קִלְקֵל וּפָגַם הַרְבֵּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חֻרְבָּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל עַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלָשׁ דַּעְתּוֹ מְאֹד, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר אָבְדָה תִּקְוָתוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו עוֹד, וְזֶה רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל־דָּבָר, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה הוּא פּוֹגֵם בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין, כִּי כְּמוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, כְּמוֹ־כֵן יְכוֹלִין לְתַקֵּן גַּם כֵּן, וּלְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁיִּתְתַּקֵּן כָּל מַה שֶּׁפָּגַם. וְאַדְּרַבָּא, מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, וּצְרִיכִין אָנוּ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם בְּבִטָּחוֹן חָזָק בְּרֹב חֲסָדָיו וְרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי סוֹף כָּל סוֹף בְּוַדַּאי נִזְכֶּה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, וְיִבָּנֶה הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָנוּ עַל־יְדֵי כַּמָּה נְבִיאִים וְצַדִּיקִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: שם, אות י”א.