נג

וְזֶה (בְּרֵאשִׁית מט, א): "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו" וְכוּ', שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת קֵץ הַגְּאֻלָּה, וְנִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מִמֶּנּוּ (פְּסָחִים נו.), כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ" כַּנַּ"ל. וּבַתְּחִלָּה סָבַר יַעֲקֹב שֶׁכְּבָר נִתְבָּרֵר מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת קֵץ הַגְּאֻלָּה, וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה, זֶה בְּחִינַת 'בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ' (חֲגִיגָה יג.), שֶׁנִּמְשָׁךְ מִכֹּחַ הַמְעַכֵּב הַנַּ"ל - שֶׁמַּכֶּה בְּהַמֹּחִין הָרוֹדְפִין לְהַשִּׂיג, וְאֵינוֹ מַנִּיחָם לִרְדֹּף יוֹתֵר מִדַּאי, בִּפְרָט בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל קֵץ הַגְּאֻלָּה, שֶׁהוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת, שֶׁלִּבֵּיהּ לְפוּמֵיהּ לָא גָּלִי. וְעַל־כֵּן הִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים אֲחֵרִים, וְאָמַר "הִקָּבְצוּ" וְכוּ', שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם הַנַּ"ל (אוֹת מב), שֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיִשְׁמְעוּ אֶל בְּחִינַת יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה סוֹף כָּל סוֹף תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, עַל־יְדֵי עֹצֶם כֹּחָם, עַל־יְדֵי שֶׁמְּהַפְּכִין הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, כַּנַּ"ל: