ג

וְעַל־כֵּן עִקַּר קַבָּלַת הַתַּעֲנִית הוּא בִּזְמַן מִנְחָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (תַּעֲנִית יב.): 'כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלוֹ עָלָיו בְּמִנְחָה אֵינוֹ תַּעֲנִית', כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים הֵם בִּשְׁבִיל תְּשׁוּבָה, וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַהַמְתָּקָה שֶׁל בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מֵהַיֵּצֶר־הָרָע, שֶׁכָּל כֹּחוֹ וַאֲחִיזָתוֹ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא תִּקּוּן כָּל הַחֲטָאִים, נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַהַמְתָּקָה שֶׁל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁאָז עִקַּר הַהַמְתָּקָה שֶׁל כָּל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת עַל־יְדֵי שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן, שֶׁשָּׁם גַּדְלוּת וְקַטְנוּת כֹּלָּא חַד, כַּנַּ"ל: