ד

וְעַל־כֵּן יֵשׁ דֵּעוֹת, שֶׁמֻּקְצֶה אַף־עַל־פִּי שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת - אָסוּר בְּיוֹם־טוֹב, דְּהַיְנוּ פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים, שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ הַזְמָנָה, אֲבָל בְּיוֹם־טוֹב צָרִיךְ הַזְמָנָה, שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר מִכָּאן וְכוּ' (עַיֵּן אֹרַח חַיִּים, סִימָן תצה, סְעִיף ד). כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְגָרֵשׁ הַסִּטְרָא־אַחֲרָא וּלְהַזְמִין הַקְּדֻשָּׁה - שָׁם צְרִיכִין הַזְמָנָה בַּפֶּה, [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (בָּלָק קפו:) וּבַכְּתָבִים (לִקּוּטֵי תּוֹרָה עֵקֶב), שֶׁעַל־כֵּן צְרִיכִין לוֹמַר קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן 'הַב לָן וּנְבָרֵךְ', עַיֵּן שָׁם]. וְעַל־כֵּן בְּיוֹם־טוֹב שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת הַקְּדֻשָּׁה לְשָׁם, בְּחִינַת מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּלְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁל שְׁאָר הַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁל הָאֻמּוֹת שֶׁהֵם סִטְרָא־אָחֳרָא, עַל־כֵּן אֲכִילַת יוֹם־טוֹב צָרִיךְ הַזְמָנָה בַּפֶּה דַּוְקָא, כְּדֵי לְגָרֵשׁ הַסִּטְרָא־אַחֲרָא וּלְהַזְמִין הַקְּדֻשָּׁה שָׁם, אֲבָל שַׁבָּת קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו, וְאֵין שׁוּם אֲחִיזָה לַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלָל, כִּי הוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן אֵין צָרִיךְ הַזְמָנָה, כַּנַּ"ל.