ה

וְזֶה מְרֻמָּז קְצָת בְּסוֹף הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם עַל סוֹף הַמֵּימְרָא שֶׁל 'רַבִּי יְהוּדָה הִינְדוּאָה מִישְׁתָּעֵי': הֲדָר אָתֵי תַּנִינָא חַבְרֵי, שַׁקְלָא לֵיהּ וְתָלָא לֵיהּ וְאַחְיֵי - הַיְנוּ שֶׁחָזַר וּבָא מֵצַח הַנָּחָשׁ וְהִטִּיל סָפֵק וְכוּ'. הָדַר אָתֵי צִיפְּרָא פּוּשְׁקַנְצָא וְכוּ' - שֶׁחָזַר וּבָא בְּחִינַת עוֹרֵב, בְּחִינַת צְדָקָה, וְהִכְנִיעַ מֵצַח הַנָּחָשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. אַחַר־כָּךְ מְסַיֵּם הַמֵּימְרָא הֲוָה צִיפָּרָא מְלִיחֵי בַּהֲדָן אוֹתְבוּנְהִי עָלַיְיהוּ שַׁקְלוּהוּ וּפָרְחוּ לְהוֹ - פֵּרוּשׁ, שֶׁהָיָה עִמָּם נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִבְּנֵי עַמֵּנוּ שֶׁטָּעוּ אַחֲרֵיהֶם וְכוּ', כִּי גַּם הֵם נִתְבַּלְבְּלוּ וְטָעוּ וְכוּ', וְעַכְשָׁיו פַּרְחֵי לְהוֹ וְיָצְאוּ לְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן שֶׁנִּתְגַּלָּה עַתָּה וְכוּ', כִּי "פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי" וְכוּ' (בַּמִּדְבָּר יז, כג), עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁלֹּא נִזְכַּר הַתִּקּוּן שֶׁל אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלוֹת עַד הַסּוֹף אַחֲרֵי שֶׁחָזַר וְעָסַק בְּתִקּוּן לְתַקֵּן הַסָּפֵק שֶׁרָצוּ לְהַטִּיל, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז דַּיְקָא כְּשֶׁחָזַר וְתִקֵּן זֹאת וְנִתְחַזֵּק הָרָצוֹן אָז דַּיְקָא הֲוָה צִיפָּרֵי מְלִיחֵי בַּהֲדָן וּפַּרְחֵי לְהוֹ, כִּי עִקַּר תִּקּוּנָם הוּא, עַל־יְדֵי שֶׁחוֹזְרִים וּמְתַקְּנִים שֵׁנִית אֶת בְּחִינַת חֲלִישׁוּת הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה רָצוּ לַחֲזֹר וּלְהִתְגַּבֵּר, אָז דַּיְקָא מְתַקְּנִים נְשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּנָם עַל־יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִים אֶת בְּחִינַת הַסָּפֵק שֶׁרָצוּ לְהַטִּיל עַל־יְדֵי חֲלִישׁוּת הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל, כִּי גַּם עִקַּר נְפִילָתָם בָּא מִשָּׁם וְשָׁם עִקַּר תִּקּוּנָם, כִּי אֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ, כִּי עִקַּר שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁעַל יָדָם נָפְלוּ אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַנַּ"ל הוּא רַק בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, כִּי בִּתְחִלָּה בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לְהַכְנִיס כְּפִירָה, רַק בִּתְחִלָּה מַטִּילִים סָפֵק, וְכֵן הוֹלֵךְ עִמָּהֶם מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה עַד שֶׁנִּתְעֶה וְנָבוֹךְ מְאֹד מְאֹד "כַּצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח" (קֹהֶלֶת ט, יב) עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָצֵאת, כִּי גַּם שֹׁרֶשׁ אֲחִיזָתָם הוּא מִבְּחִינָה זוֹ (כַּמּוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר), עַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּנָם עַל־יְדֵי שֶׁחוֹזְרִים וּמְתַקְּנִים אֶת חֲלִישׁוּת הָרָצוֹן אֶת בְּחִינַת הַסָּפֵק שֶׁרָצוּ לְהַטִּיל, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא מְתַקְּנִים אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַנַּ"ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָם וּלְהַעֲלוֹתָם כִּי אִם בֵּין תִּקּוּן לְתִקּוּן וְכוּ', כַּנַּ"ל.