וְעַל־כֵּן אָדָם־הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַחֵטְא שֶׁהָיָה זַךְ בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת, וְלֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע־עַיִן כְּלָל, עַל־כֵּן לֹא הָיָה מִתְיָרֵא וּמִתְבַּיֵּשׁ כְּלָל כַּנַּ"ל, וְהַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הָרַע־עַיִן נִתְקַנֵּא בּוֹ, וְהָיְתָה עִקַּר עַרְמִימוּתוֹ שֶׁהָלַךְ וְהִכְנִיס בָּהֶם בְּחִינַת רַע־עַיִן, וְהֵסִית אוֹתָם לְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְלֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְאָמַר לָהֶם (בְּרֵאשִׁית ג, ה): כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים וְכוּ', שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רַע־עַיִן וְהִרְהוּרִים עַל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְכוּ', עַד שֶׁהֵסִית אוֹתָם (ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם - 'וַתֵּרֶא' דַּיְקָא. 'תַּאֲוָה לָעֵינַיִם' דַּיְקָא. וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ - וְהָאֲכִילָה בְּעַצְמָהּ שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הִיא גַּם־כֵּן בְּחִינַת רַע־עַיִן שֶׁהוּא רֹעַ הַלֵּב, כַּנַּ"ל, כִּי אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת טוֹב־עַיִן טוֹב לֵב בִּבְחִינַת (רוּת ג, ז): "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּטַב לִבּוֹ", שֶׁהוּא בְּחִינַת טוֹב־עַיִן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "וַיִּטַב לִבּוֹ" - זֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, בְּחִינַת (מִשְׁלֵי כב, ט): "טוֹב־עַיִן הוּא יְבֹרָךְ". וְזֶה בְּחִינַת (שְׁמוּאֵל א' יד, כט): "הִנֵּה אוֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט הַדְּבַשׁ הַזֶּה", אֲבָל אֲכִילָה שֶׁל אִסּוּר, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת אֲכִילַת "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" הוּא מֵבִיא רֹעַ אֶל הַלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע־עַיִן.
וְעַל־כֵּן מֵאָז נֶאֱחַז בָּהֶם בְּחִינַת הָרַע־עַיִן עַד שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם מִיתָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רַע־עַיִן, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַל מַאֲמַר אַבָּא שָׁאוּל שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה קוֹבֵר מֵתִים - שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ הָרַע־עַיִן שֶׁנִּקְרָא בְּחִינַת מִיתָה. כִּי הַמִּיתָה הִיא עֲצִימַת הָעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (בְּבִרְכַּת 'הַמַּפִּיל'): "וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת", כִּי מֵאָז שֶׁחָטָא אָדָם־הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לָמוּת וְלָשׁוּב אֶל הֶעָפָר, כְּדֵי לְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֲחִיזַת הָרַע־עַיִן.
וְעַל־כֵּן הֻכְרְחוּ אַחַר־כָּךְ לְמַלְבּוּשִׁים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג, ז־כא): וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֲרוּמִים הֵם וַיִּתְפְּרוּ לָהֶם וְכוּ', וַיַּעַשׂ לָהֶם כָּתְנוֹת עוֹר וְכוּ'. כִּי בִּתְחִלָּה הָיָה כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶף, כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ מְאִירוֹת בְּחִינַת טוֹב־עַיִן וְלֹא הָיָה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע־עַיִן כְּלָל. עַל־כֵּן לֹא הָיוּ צְרִיכִים שׁוּם מַלְבּוּשׁ וְכִסּוּי כְּלָל כַּנַּ"ל, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁנִּפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת הָרַע־עַיִן, עַל־כֵּן צְרִיכִין מַלְבּוּשִׁים וְכִסּוּיִים - לְכַסּוֹת וּלְחַפּוֹת עַצְמָם שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם הָרַע־עַיִן. וְזֶה בְּחִינַת מַלְבּוּשִׁים שֶׁצְּרִיכִים עַכְשָׁיו - בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ הָעֵינַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עַכְשָׁיו אֲחִיזַת הָרַע־עַיִן מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן צְרִיכִים לְבוּשִׁים וְכִסּוּיִים - לְחַפּוֹת וּלְכַסּוֹת עַצְמוֹ מִן הָרַע־עַיִן שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ: