מענין יסורי העולם הזה וכו'
הנה הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי באמת כפי מה שאנו מאמינים בוודאי שיש עולם הבא, אם כן איך שייך כלל להפריד ולחלק בין עולם הזה לעולם הבא, כי כל מה שעובר על האדם בעולם הזה בגוף ונפש וממון, וכל מחשבה דיבור ומעשה שעובר עליו בכל יום, הכל הוא רק בשביל התכלית שהוא עולם הבא, וכמבואר להדיא בליקו"א במאמר ויהי מקץ זכרון וכו' סימן נ"ד, שצריך האדם להעמיק מחשבתו ולהגדיל בינתו בזה להבין הרמזים שיש בכל דבר מהעולם הזה להתקרב על ידי זה לעבודתו יתברך, שזה בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בפרטיות, כי העולם הזה הוא בחינת רגלי הקדושה וכו' עיין שם וממילא מובן מזה, כי כמו שרגלי האדם הם גם כן בכלל קומת האדם ואי אפשר להפריד ביניהם כלל כי הכל קומה אחת, כמו כן ברבי רבבות קל וחומר בקומה הרוחנית כביכול, כי בוודאי הכל אחדות פשוט בלי שום פירוד כלל ועיקר חס ושלום וזה מרומז גם בדברי רז"ל שאמרו (אבות ד) העולם הזה דומה לפני עולם הבא כפרוזדור לפני טרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין נמצא שעיקר מעמד האדם בפרוזדור עם כל הכנותיו שהוא מכין עצמו שם הכל הוא רק כדי שיכנס לטרקלין וממילא מובן כי מאחר שעיקר ביאת האדם לעולם הזה וכל מה שעובר עליו הכל הוא רק בשביל התכלית הטוב של עולם הבא, אם כן אי אפשר להפריד ביניהם כלל וכעין שרואין בגשמיות בענין חיבור הגוף עם הנשמה, כי אף שהגוף הוא גשם עב נראה וניכר להדיא והנשמה היא רוחניות ואינה נראית כלל, אף על פי כן עיקר עצמיות האדם הוא הנשמה והגוף הוא רק בשר אדם (ועיין בתיקונא תלתין וחד ד' עו וגופא דהאי עלמא שפלא איהו סנדל לנשמתא וכו'), ותיכף כשהנשמה נפרדת ממנו אזי הגוף הוא כלא ממש ונעשה ממנו מה שנעשה אך כל זמן שהנשמה מחוברת בו אזי הגוף גם כן בכלל האדם אבל אי אפשר להפריד ביניהם כלל אפילו רגע אחת, כי אז שב הגוף אל העפר כשהיה והרוח תשוב אל האלקים וכו'