סימן כ״ג

מאמר צוית צדק וכו' נאמר בחורף תקס"ג:

אות א' ואלו בני אדם וכו' עיין ברכות ו: אשר הלך חשכים ואין נוגה לו וכו' מאי טעמא משום דהוי ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח מכוון לענינינו שכשפוגמין באמונה ובטחון בהשם יתברך ורודף אחר הממון הוא בחינת חשך אנפין חשוכין:

שם במאמר הנ"ל אות ג' כשבקשה רחב וכו' אמרה ונתתם לי אות אמת וכו' ואמרו לה את תקות חוט השני תקשרי לך תקוה זה בחינת אמונה וכו' וחוט השני זה בחינת זריחת אור הפנים עיין זוהר ויחי רמ"א:

שדקדקו בזה דהא קא יהבו לה מאי דלא קא בעאת, עיין שם מה שביארו בזה ולשיטת רבינו ז"ל יתפרש גם כן על אופן זה, היא בקשה סימנא יי על כן אמרה ונתתם לי אות אמת שהוא בחינת אור הפנים בחינת חיים כנ"ל והשיבו לה שאי אפשר להאיר לה עדיין אור האמת בעצמו, רק שתקשר את עצמה בבחינת אמונה ואמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת ועל כן נקראת בחינת אמונה השלימה בשם תקות חוט השני, ועל כן כשתקשר עצמך בהאמונה הקדושה תהיה ממילא דבוק ומקושר באור הפנים דקדושה שהוא בחינת אמת כי אין אמונה בלא אמת וכמבואר גם באות א'

ולענינינו יש לומר דרוצה לומר, כי לזכות לשכל זה להסתכל באור האלקות שהוא בחינת אור האמת עצמו בחינת אור הפנים וכו', לזה השכל בשלימות זוכה רק הצדיק האמת בבחינת לב מבין דתמן צדיק אשתזיב מינה, והקטנים במעלה צריכין לקשר עצמן היטב אל הצדיק ולבטל דעתם אליו באמונה שלימה על ידי זה זוכין גם הם לקבל איזה זריחה מבחינת אור הפנים שמאיר עליהם על ידי האמונה הקדושה, עד שגם הם זוכין לביטול תאוות ממון ולחיות חיים אמיתיים שהם בחינת אנפין נהירין וכו':

שם אות ה', וכל המצוות שאדם עושה בלא ממון וכו' זה הבחינה נקרא צדק רוצה לומר מאחר שאינו רוצה לפזר ממון בשבילה אם כן הוא רחוק עדיין מבחינת אנפין נהירין בחינת אמת, על כן נקראת המצוה אז רק צדק, כי אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת, ועל כן כשמשבר תאות ממון בשביל המצוה שאז הוא דבוק בבחינת פנים דקדושה בחינת אמת אז המצוה נקראת אמונה:

שם ומי איכא שליא לפרידה כי עכו"ם אין לה אפילו בית ולד רוצה לומר כי רק הממון והשפע יש לה שורש למעלה שהוא אור צח ומצוחצח, דשם בוודאי רואין איך שכל השפע נמשכת רק מבחינת אור הפנים בחינת אמת בחינת קושטא קאי כמו שמבאר רבינו ז"ל אחר כך לקמן, אבל העבודה זרה שהוא התאווה של ממון זה אין לה שורש כלל, ועל כן אין לה גם כן אפילו בית ולד מאחר שאין לה שורש לקבל משם, על כן אינה יכולה להשפיע גם כן בבחינת (זוהר ח"ב קג) אל אחר אסתרס ולא עביד פירין ואין לה אפילו בית ולד ועל כן מאחר שאין לה שורש כלל ממילא מי שכבר כרוך אחריה ונופל לעבודה זרה זאת של ממון, בוודאי אינו יכול לצמצם דעתו כלל להסתכל על השורש של הממון שהוא אור צח ומצוחצח ונמשך מבחינת אור האמת אור הפנים, והוא כבר משוקע בההיפוך ממש ונדמה לו שימשוך שפע על ידי העבודה זרה של תאוות ממון שהוא השקר והחשך בחינת אנפין חשוכין, ואיך אפשר לו במדריגתו זאת להסתכל על שורש השפע ועל כן השיב להם ומלחא מי סריא היינו שאני השבתי לכם רק לשיטת שאלתכם, שאם היה איזה אפשרות גם למי שזכה לתיקון הברית שיפול חס ושלום לתאות ממון אז היה עצתו שיסתכל על השורש של השפע, כי הוא בוודאי יכול להסתכל באלקות בבחינת (איוב י"ט) מבשרי אחזה אלקי, אבל באמת שאלתכם אינה צריכה תשובה כלל, כי מי שזכה לתיקון הברית ומאיר עליו אור פני מלך חיים כמבואר באות ב', על כרחך אי אפשר לו כלל ליפול לתוך החשך של תאוות ממון חס ושלום, כי האור דוחה את החשך ומלח ממון חסר, כי על ידי תיקון הברית נתבטל ממילא תאוות ממון וכמבואר בפנים:

ועיין זוהר יתרו דפ"ז כמה פנים לפנים אית ליה וכו' פנים דנהרין פנים דלא נהרין וכו', זכאין ישראל דאינון אחידין באנפין עילאין דמלכא וכו', ועכו"ם אחידין באינון פנים רחיקין באינון פנים תתאין וכו', ובגיניה דאברהם כד אתגזר ישמעאל זכה דשוי מדוריה וחלקיה באתר דשליטא על כל אינון פנים רחיקין ותתאין וכו', הדא הוא דכתיב (בראשית ט"ז) על פני כל אחיו ישכון, אמר ר' יהודה קודשא בריך הוא בגין כך אכריז ואמר (שמות כ) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכו':

בסוף המאמר צוית צדק הנ"ל וזה שכתוב (בראשית ג) ועפר תאכל כל ימי חייך וכו' עיין רעיא מהימנא פנחס ר"ל שונאי בצע כבר נש שמח בחלקו ולא כערב רב בנוי דשפחה בישא דאינון כחויא דכל ארעא קדמיה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו, ויל למשבע מעפרא דיל דתחסר ליה והכי מארי בצע דלא שבעין מכל ממון דעלמא וכו', מכוון קצת לענינינו:

בענין מזוזה המבואר באות ד' עיין רעיא מהימנא זוהר פרשת פנחס דף רנ"ז שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דהוי"ה ומסטרא דצדיק רזא דברית אתקרי שדי וכו', ועיין שם גם בדף רנ"ח מזוזה רשים שדי צדיק ושכינתא תרעא דמזוזה וכו' ועיין בדף רס"ו זקפו רישא ומסתכלין ברשימו קדישא ובפירוש הרמ"ז שם ועיין בתיקונים תיקון כ"ב ד' ס"ו מענין שקר אין לו רגלים ומענין אל אחר וכו' אבל ציורין יון אינון רשימין בשמא דקודשא בריך הוא בהאי רשימא דמזוזה דאיהו שדי מלבר הוי"ה מלגאו והאי איהו רשימו דברית מילה ועיין שם עוד ותבין לענינינו ועיין בלקוטי תורה להאר"י ז"ל פרשה ואתחנן מזוזה עולה אדני וכו' וענין שדי מלבר והוי"ה מלגאו ועיין שם בליקוטי איוב על פסוק והיה שדי בצריך אל תקרי בצריך אלא בציריך בחינת צירים ודלתות וכו' ומזה תבין מה שכתוב גם בכאן במאמר זה וזה (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך היינו על ידי מזוזה וכו', כי מזוזה הוא בחינת והיה שדי בחינת והיה מלגאו שדי מלבר (כי שם שדי נכתב מבחוץ על המזוזה כנגד תיבת והיה אם שמוע וכו' שמבפנים) ובצריך כנ"ל:

ועיין מסכת מגילה ט"ז: דברי שלום ואמת, מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה ופירשו התוס' בגיטין ו: ד"ה אר"י, ובסוטה י"ז: ד"ה כתבה איגרת, ובמנחות ל"ב: ד"ה הא מורידין בשם רבינו חננאל ורבינו תם דרוצה לומר כמו מזוזה שצריכה שירטוט והיא נקראת אמתה של תורה מפני שיש בה יחוד מלכות שמים וכו' הרי מצינו שמזוזה היא בחינת אמת שזה בחינת שלימות האמונה וקבלת מלכות שמים כי אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת וגם מזוזה גימטריא אד"ני שהיא בחינת מלכות בחינת אמונה ורשום בה אמת ואמונה וברית, שכל הבחינות האלו הם בחינת שבירת תאוות ממון:

ועל פי פשוטו יש לומר דהענין הוא, כי המשא ומתן נקרא צאתך בחינת שמח זבולן בצאתך, והאדם יוצא דרך פתח ביתו אל החוץ לעשות משא ומתן ולהרויח בו, ולהכניס את השפע אל הבית פנימה גם כן דרך הפתח, ומחמת שהבעל דבר אורב על זה מאוד בצאת האדם אל החוץ לעשות המשא ומתן לבלבל את דעתו בעצבון הפרנסה ומרירות דעלמא מאוד, ושירדוף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות ולסכן עצמו בסכנות דרכים בשביל איזה ריווח מעט כאילו הקולר תלוי בצאוורו לשלם איזה חוב המוטל עליו לשלם בחיוב גמור במסירת נפשו חס ושלום, ואם האדם נמשך אחר זה חס ושלום יוכל לכלות ולבלות בזה כל ימיו חס ושלום בטרדות תאוות ממון וכן בהכניס האדם השפע אל הבית פנימה אורב עליו גם כן הבעל דבר להכניס במחשבתו אשר בכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, ועל ידי כל הנ"ל נקשר הוא חס ושלום בפנים דסטרא אחרא אנפין חשוכין עבודה זרה ממש שכלולים בה כל העבודה זרות שבעולם רחמנא ליצלן ועל כן צריך האדם בצאתו לחוץ בשביל המשא ומתן וכיוצא, וכן כשנכנס לביתו פנימה לקשר את עצמו אל קדושת מצוות המזוזה הכתובה בפתח ביתו, ולהזכיר את עצמו היטב בפשיטות במה שנכתב בפרשיות המזוזה שהוא יחוד מלכות שמים ואמונת אלקות ולאהבה את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו וקורא הממון מאוד שלשון זה מורה על ריבוי מופלג מלשון מאד מאד, כי טבע האדם להיות להוט אחר תאוות ממון בענין מופלג מאד, עד שאינו יכול למלאות תאוותו בזה לעולם, כמאמר רז"ל יש לו מנה רוצה מאתים וכן לעולם והזהירה התורה להאמין בהשם יתברך ולאהוב אותו יתברך גם בכל מאודו, ובפשיטות הוא להיות מרוצה להפקיר כל ממונו בשביל קידוש שמו יתברך, ולעשות משא ומתן באמונה שלא ליגע בממון של חבירו חס ושלום, ושלא להחליף בדיבורו בשביל תאות ממון וליתן צדקה מממונו וכן כל כיוצא בזה ועל ידי זה בעצמו נתקשר באור האמת אור הפנים אמונת אלקות, ויודע שהכל רק בהשגחת השם יתברך והוא יתברך יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה כי רק הוא יתברך הנותן כח לאדם לעשות חיל וגם צריך לקשר עצמו אל פנימיות קדושת מצוות מזוזה שסגולתה לבטל חמדת הממון כנ"ל:

בענין מלח ממון חסר המבואר שם שרוצה לומר על ידי תיקון הברית שהיא בחינת מלח נתמעט תאוות ממון וכן מבואר גם בסוף המאמר ובאמת הפירוש הפשוט בגמרא שם הוא למלוח את הממון שיתקיים אצלו הוא לחסרו על ידי צדקה וזה שכתוב שם ואמרי לה חסד לעשות ממנו חסד וכפירש"י שם אך האמת שגם רבינו ז"ל פירש כפשוטו גם כן, רק שגילה לנו סוד פנימיות כוונת לשון חז"ל שאמרו בלשון זה מלח ממון חסר כי באמת על ידי צדקה זוכין גם כן לשבר תאוות ממון כמבואר בסי' י"ג במאמר להמשיך השגחה וכו', כי צדקה הוא גם כן בחינת תיקון הברית כמבואר לקמן בסי' רס"ד וכמובן גם בתיקונים, וכן על ידי צדקה נמשך עליו הארת כח וזכות בחינת צדיק בחינת (תהלים לז) וצדיק חונן ונותן כידוע, ועל ידי זה זוכה לבטל תאוות ממון ואז נתקיים אצלו העשירות כי עיקר קיום העשירות נמשך רק משבירת תאוות ממון שהוא בחינת אמת בחינת קושטא קאי אבל שקרא לא קאי כי שקר אין לו רגלים, כי על ידי תאוות ממון שהוא בחינת עבודה זרה בחינת שקר אינו יכול להמשיך עשירות שהוא בחינת רגלין, כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין, ואפילו כשנדמה לו שיש לו איזה עשירות אבל אין לו קיום אצלו כלל בבחינת שקרא לא קאי נמצא כי הפירוש כפשוטו גם כן, כי על ידי שמחסר ממונו על ידי צדקה שזה בעצמו בחינת שבירת תאוות ממון כי מחסר ממונו לעשות צדקה, על ידי זה דייקא יש קיום לממונו ועשירותו אך אגב רמזו לנו רז"ל שרשי הדברים, שלתקן תאוות ממון ולחסר ממונו וליתן צדקה בשלימות ולהנצל מאנפין חשוכין פנים דסטרא אחרא ולהתקשר באלקותו באור הפנים דקדושה, זה זוכין על ידי מלח שהוא בחינת צדיק בחינת תיקון הברית, שמחמת זה עצמו הצדקה מסוגל לקיום העשירות כי הוא גם כן מבחינה זו כנ"ל ויש לומר שרמזו בזה שאמרו מלח ממון חסר ואמרי לה חסד, והחילוק בין לשון ראשון לשני הוא רק בין ריש לדלת, לרמז שעל ידי שמחסר ממונו ועושה עמו צדקה וחסד, על ידי זה ממשיך עליו בחינת ברית מלח עולם בחינת צדיק שהוא בחינת קוצא דאות ד' כידוע, וכמובא גם בדבריו ז"ל בסי' יו"ד במאמר ואלה המשפטים, ובסי' ל"ו במאמר בקרוב וכו', ואז נעשה מאחר בריש אחד בדלית, היינו שניצול מפנים דסטרא אחרא בחינת אל אחר וזוכה לאמונת אלקות בחינת ה' א' ה' אחד ואז יש קיום לממונו ועיין בזוהר הקדוש ויחי דף רמ"א בענין אלמלא מלחא לא הוי יכיל עלמא למסבל מרירותא, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ו) כי כאשר משפטך לארץ צדק למדו יושבי תבל וכו' ומלח איהו ברית וכו' ר' חייא אמר כתיב (תהלים י"א) כי צדיק ה' צדקות אהב דא מלחא בימא מכוון לענינינו ועיין מקדש מלך שם, ועיין גם כן בזוהר בלק קצ"ח:

בענין היינו צדק היינו אמונה וכו' אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת וכו', ומביא שם גם כן הפסוק (ישעיה כ"ו) כי כאשר משפטך לארץ צדק למדו וכו' ועיין זוהר בחוקתי קי"ג: דהא צדק לא אתתקן ולא אשתלים אלא בצדקה וכו' ועיין באידרא זוטא האזינו דרצ"ב כד מתבסמא האי צדק ממשפט כדין אקרי צדקה ועלמא מתבסמא בחסד וכו' ועיין בזוהר אמור פ"ט: לך ה' הצדקה וכו' מאן צדקה אתר דכל אנפין נהירו אחידת ביה וכו' צדקה אמת קשוט ונהורא דכולא ונהירו דאנפין חידו דכולא וכל הנ"ל מכוון לענינינו:

בענין מה שמבואר במאמר הנ"ל שעיקר המעמד פרנסה הוא רק על ידי אמת שהוא בחינת פנים דקדושה וכו' עיין זוהר תרומה קנ"ה ועל דא אקרי לחם הפנים דהא מזונא וסיפוקא דעלמא מאינון פנים עילאין קא אתיין מבואר כדברי רבינו ז"ל:

שייך לעיל אות ג', וחוט השני זה בחינת זריחת אור הפנים כמו שכתוב (בראשית ל"ח) ותקרא שמו זרח וכו' בזה יש להבין קצת מאמר רז"ל ומובא בפירש"י שם (אצל ענין זרח) ד' ידות כתובות כאן כנגד ד' חרמים שמעל עכן וכו' היינו, כי הוא פגם על ידי חמדת הממון כמו שכתוב שם (יהושע ז) ואראה בשלל אדרת שנער וכו' ואחמדם ואקחם, ובחינת חוט השני של זרח הוא ההיפוך מזה כי הוא בחינת זריחת אור הפנים בחינת ביטול חמדת הממון:

שם בענין הק"ם קלין שצועקת השכינה קלני מראשי קלני מזרועי על אלו הנופלים בתאוות ממון וכו' ע' פעמים שני מיני קולות קלני מראשי ומזרועי יש לומר שהוא כנגד בחינת כחי ועוצם ידי עשה לי, כחי הוא בחינת העצה כמו שתירגם על פסוק כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ארי הוא יהיב לך עיטא למיקני ניכסין ושורש העצה מחכמה כמו שכתוב (ירמיה י"ח) ועצה מחכם שזה בחינת כחי בחינת חכמה שהיא כח מה, וזה הנופל לתאוות ממון נדמה לו שבחכמתו ובכח גבורות ידיו עשה לו את כל החיל הזה, ועל כן צועקת השכינה כביכול על זה קלני מראשי נגד בחינת כחי שהוא בחינת חכמה שבראש, קלני מזרועי נגד בחינת ועוצם ידי, כי באמת הכל הוא רק מאתו יתברך בבחינת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, וגם כי ע' קלין צועקת קודם שמולידין וממשיכין השפע וע' קלין צריכין לצעוק שלא ליפול לתאוות ממון שלא יאמר כחי ועוצם ידי וכו' שעל ידי זה כל מה שממשיך שפע ביותר חסר לו יותר ואז השפע כלא נולד דמי וזה גם כן בכלל קלני מראשי, היינו כשהשפע עדיין בכח רק בבחינת מחשבה גם אז פוגם הנופל לתאוות ממון על ידי שחושב מחשבות רבות ותחבולות ודאגתו הרבה איך להמשיך פרנסה, כאילו הדבר תלוי רק בחכמתו וכחו ועצותיו ומחשבותיו, ולא דעת ולא תבונה לו שהכל רק מהשם יתברך וצריכין רק להתחזק ולישא עיניו למרום ולהתפלל אליו יתברך שימשיך לו שפע ופרנסה, ויאמין כי בוודאי השם יתברך כביכול חושב מחשבות בשביל פרנסתו כי הוא זן ומפרנס לכל וזה גם כן בחינת קלני מזרועי, היינו גם אחר שיצאה השפע אל הפועל בכחו וזרוע עוזו של השם יתברך, גם אז פוגם ותולה הכל בכחו ועוצם ידו ועל ידי זה חסר לו בכל פעם יותר כנ"ל וזה בחינת (תהלים כ"ג) ה' רועי לא אחסר, היינו כשאני יודע שהשם יתברך הוא רועי וכל פרנסתי רק ממנו יתברך אזי אין חסר לי לעולם ועיין עוד מענין הקלין הנ"ל בהל' גניבה הל"ב: