סימן ס״ד - בא אל פרעה

שם אות ב', אשר שם בתוך חלל הפנוי אין שם אלקות כביכול וכו' רוצה לומר שמוכרחין לכנותו בשם זה שפינה משם אלקותו יתברך כביכול, אבל באמת בוודאי גם שם יש אלקותו, כי בוודאי אין שום דבר מבלעדי חיותו, רק שהאלקות נעלם ונסתר שם כל כך מאוד עד שמכונה בשם חלל הפנוי שיהיה בו מקום לבריאת העולם כמבואר לעיל באות א' ועל כן אלו הקושיות הבאין משם אי אפשר בשום אופן למצוא להם תשובה, רק ישראל על ידי אמונתם הקדושה עוברים על הכל וכו' כמבואר בפנים

שם, וצריך להיות הפרש כביכול בין המילוי והסיבוב וכו' אינו רוצה לומר הפרש מקום כביכול חס ושלום, כי למעלה ברוחניות אין שייך מקום, מכל שכן במקום עליון קדוש ונורא כזה (וכמבואר גם בליקוטי אמרים תניא פרק מ"ח ע"ש) רק רוצה לומר איזה בחינת הפרש וחילוקי מעלות ומדריגות ובחינות בין המילוי והסיבוב שזה בא רק על ידי בחינת צמצום של חלל הפנוי וגם בזה אי אפשר לדבר כלל ואפילו להרהר במחשבה, וכמובן גם בעץ חיים בהיכל אדם קדמון ועיין בספר זוהר הרקיע בשם המקובל ר' מאיר פאפרוש על מאמר הזוהר בראשית דט"ו בריש הורמנותא וכו' שהאריך לבאר קצת בזה, ואף על פי כן כתב הוא בעצמו בשם מהרח"ו ז"ל, שהכל הוא רק לשבר את האוזן וכו':

שם אות ד', לענין המחלוקת שבין החכמים שהוא בחינת חלל הפנוי שבתוכו נתהוה בריאת העולמות שהם הימים והמידות על ידי שזה מושך עצמו לצד זה וזה מושך עצמו לצד זה וכו' נראה לעניות דעתי לקרב הדברים אל השכל קצת, כי על ידי זה שזה מושך עצמו לצד ימין ששם שורש מדת החסד ואהבה וכו', וזה מושך עצמו למשל לצד שמאל ששם שורש מדת הגבורה והפחד והיראה, על ידי זה נעשה ביניהם בחינת חלל הפנוי, ובתוכו נתהוה הבריאה של הימים והמדות על ידי הדיבור היינו כי כל אחד מהחכמים מדבר כפי שורשו ובחינתו על ידי זה נתהוה ביניהם הבריאה של בחינת הימים והמדות שהם אהבה ויראה וכל כיוצא בהם, והמדות האלו הם עולמות ממש כידוע והנה באמת כל מדה ומדה כלולה מחברתה, וכן כל אחד מהחכמים כלול מכל המדות, כי בשרשם הכל אחדות אחד בחינת אין סוף, שזה תכלית כוונות כל התלמידי חכמים ועניניהם, כדי לדבק את עצמם על ידי זה באין סוף יתברך אך אף על פי כן אם היו כל התלמידי חכמים אחד לא היה מקום לבריאת העולם, היינו לבחינת התגלות המדות, מאחר שהכל אין סוף שהוא למעלה מהמדות כביכול (כמובן גם במאמר לשמש סי' מ"ט), רק על ידי שנחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו לצד אחר כנ"ל, על ידי זה נעשה ביניהם בחינת חלל הפנוי שבו נתהוה בחינת הבריאה כולה של הימים והמדות שהם העולמות כנ"ל וזה שכתב אחר כך שהגדלתי ימי ומדותי מקטנות לגדלות וכו' כי כל אחד מישראל בוודאי יש בו מדות טובות כל אחד כפי בחינתו, זה במדת אהבה וזה במדת היראה, והתלמידי חכמים עוסקים בזה לדבר עמהם ולהעלות ולגדל המדות טובות שלהם מקטנות לגדלות שיהיו כל מדה ומדה בשלימות וזכות ובהירות ביותר שזה בחינת בריאת עולמות כנ"ל ומחמת שכל אחד מהחכמים מדבר עם מקורביו כפי שורשו ובחינתו, מזה נעשה לפעמים ביניהם כמו בחינת מחלוקת, כי המדות נראות לכאורה כהפכיות זה מזה ובאמת זה המחלוקת הוא בחינת תיקון העולם, כי על ידי זה נעשה ביניהם בחינת חלל הפנוי אך אף על פי כן אסור ליכנוס ולעיין בזה בחקירות ושאלות מאחר שהוא בבחינת חלל הפנוי, על כן אסור ליכנוס לשם כי אם מי שהוא בבחינת שתיקה, וזה לא מצאתי לגוף טוב משתיקה ומי שהוא בבחינה זו, אזי אדרבא על ידי המחלוקות שביניהם זוכה לגדל ימיו ומדותיו, כי הוא נכנס ביניהם ומקבל הארת כולם, כי יודע שבאמת אין זה מחלוקת כלל, רק בחינת צמצום וחלל הפנוי, בשביל שיוכל להיות על ידי זה בחינת התהוות הבריאה של העולמות והמדות כנ"ל, וזה כל ימי גדלתי בין החכמים דייקא כמבואר בפנים:

שם בסוף המאמר, ארבה ר"ת אכן רוח הוא באנוש וכו' כי אליהו אמר זאת לשלשת ריעי איוב שרצו לתרץ הקושיות שהיה קשה לאיוב על הנהגת השם יתברך ולא עלתה בידם על כן אמר (איוב ל"ב) אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, כי בהימים והמדות בוודאי יכולין למצוא חכמה ושכל לתרץ הקושיות הנמשכין משם כמבואר בפנים, על כן היה סובר שהם יתרצו לו כל הקושיות שלו, וכשראה שלא עלתה בידם אמר אכן רוח הוא באנוש וכו', כי התיקון על כל הקושיות כולם, הן הנמשכין מבחינת שבירת כלים הן הנמשכין מבחינת חלל הפנוי ששם באמת אי אפשר למצוא עליהם שום תירוץ על פי חכמה ושכל, אף על פי כן הכל נתיישב וניתתקן על ידי הניגון העליון של ראש אמונה, והנגינה הוא בחינת רוח שזה בחינת אכן רוח הוא באנוש, שעל ידי זה עולין ויוצאין מכל מיני קושיות ומבוכות כמבואר בפנים והנה במאמר זה מבואר להדיא הענין הנפלא והנורא שנשמע מפי רבינו ז"ל מענין השיר והניגון שלעתיד שזה יהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים וכו' מבואר היטב על פי שכתב רבינו ז"ל לעיל שעיקר הקיבול שכר לעתיד הוא שישיגו השגות ויבינו מה שהיה אי אפשר להבין בעולם הזה, ואז ידעו שהחלל הפנוי הוא בבחינת ארבה וכו', שזה בחינת (בראשית ל) וענתה בי צדקתי ביום מחר בחינת מחר לקבל שכר וכו', כי אז יתגלה בחינת הניגון של ראש אמונה וכו', וזה (שמות י) הנני מביא מחר (בחינת מחר לקבל שכר) ארבה בחינת הניגון הנ"ל נמצא מבואר שהניגון הזה הוא בחינת הקיבול שכר שלעתיד, אך אף על פי כן שמעתי מהר"ר נתן ז"ל, שעיקר סוד זה הניגון שיהיה הקיבול שכר של כל הצדיקים והחסידים כנ"ל מרומז בלקוטי תנינא במאמר תקעו תוכחה סי' ח' שנאמר בראש השנה האחרון של ימי חייו ז"ל, כי אז דיבר רבינו ז"ל מענין זה