קכג

אָנָּא בּוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים, “יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ”, שֶׁתְּרַחֲמֵנוּ וּתְזַכֵּנוּ לְהַכְנִיעַ שֹׁרֶשׁ הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא. הַיְנוּ, שֹׁרֶשׁ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת יְנִיקָתָם, שֶׁהוּא מִבְּחִינַת תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁאַתָּה, תִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, הֵעֶלָמְתָ וְהִסְתַּרְתָּ אוֹר חָכְמָתְךָ, בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וְהַהַעֲלָמָה וְהַהַסְתָּרָה הוּא, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ בְּחִינַת גְּנֵבָה, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים. כִּי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ גַּם שָׁם אַתָּה נִמְצָא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. זַכֵּנוּ לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, שֶׁאַתָּה רַק מַעֲלִים וּמַסְתִּיר עַצְמְךָ, כִּבְיָכוֹל, בִּשְׁבִיל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה. “אָכֵן אַתָּה אֶל מִסְתַּתֵּר, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ”, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּמִשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַגְּנֵבָה וְהָעָרְמוֹת וְהַמִּרְמוֹת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל גְּנֵבוֹתָיו. וְהַצִּילֵנִי מִכֹּל הָעָרְמוֹת וְהַמִּרְמוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הַגַּנָּבִים, וּבָא עָלַי בְּעָרְמָה וּבְמִרְמָה גְּדוֹלָה. “אָלָה פִּיהוּ מָלֵא, וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, עָמָל וָאָוֶן. יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים, בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי, עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ. יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה, יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.” אָנָּא, יְהֹוָה, הַצִּילֵנִי מִמֶּנּוּ ומֵחֵילוֹתָיו. “אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל, הִסְתִּיר פָּנָיו, בַּל רָאָה לָנֶצַח. קוּמָה יְהֹוָה, אֵל נְשָׂא יָדֶךָ, אַל תִּשְׁכַּח עניים”. “יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת”, זַכֵּנוּ לְעִקָּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי אֱמֶת. שֶׁאֵדַע בֶּאֱמֶת שֶׁאַתָּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִסְתָּר בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ תּוֹקֵף הִתְגַּבְּרוּת הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע וְחֵילוֹתָיו. אַף עַל פִּי כֵן גַּם שָׁם אֶזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמִי תָּמִיד אוֹר הָאֱמֶת, עַד שֶׁתָּאִיר לִי לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָאֲפֵלָה וּתְזַכֵּנִי לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר. וְנַאֲמִין וְנֵדַע בֶּאֱמֶת כִּי גַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי מַלֵּא מֵאֱלֹהוּתְךָ. וּתְחָנֵּנִי שֶׁאֶזְכֶּה תָּמִיד לִמְשׁוֹךְ עַצְמִי אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאֵדַע אָז בְּוַדַּאי שֶּׁאֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם, כִּי “גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ”. וּכְתִיב: “כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ - יְהֹוָה אוֹר לִי”. וּבְּעֹצֶם חַסְדְּךָ תְּזַכֵּנִי לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְאָז לֹא דַּי בָּזֶה, אַף גַּם תְּזַכֵּנִי לְהוֹצִיא כָּל הַטּוֹב שֶׁהָיָה כָּבוּשׁ בָּהֶם מִכְּבָר, כְּמוֹ שֶׁגִּילוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. אֱלֹהַי, אַב הָרַחֲמָן רַחֵם עָלַי שֶׁכָּל מַה שֶׁהַחֹשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר עָלַי בְּיוֹתֵר, תִּתֵּן בִּי כֹּחַ וְדַעַת שֶׁאֶזְכֶּה שָׁם לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ עַצְמִי אֶל הָאֱמֶת. וּתְרַחֵם שֶׁאָז אֶזְכֶּה לְהוֹצִיא עַל יְדֵי זֶה הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בָּהֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁהַגַּנָּב כְּשֶׁנִּמְצָא הַגְּנֵבָה בְּיָדוֹ מְשַׁלֵּם כֶּפֶל. וְאִם “טְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ” אָז מְשַׁלֵּם “אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה”, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים. “וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָּטַחְתִּי, יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לָיְהֹוָה כִּי גָּמָל עָלָי”: