קכז

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ וּתְזַכֶּה אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים שֶׁלֹּא לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה לְעוֹלָם. וְאֵדַע בֶּאֱמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, אֲפִלּוּ בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, רַק נִזְכֶּה לִנְהֹג לְפִי הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ - לֵידַע שֶּׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּין הַרְבֵּה וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָתְךָ, הַשֵּׁם. עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתֵנוּ הֵיטֵב לְפָנֶיךָ, אֱלֹהֵינוּ, בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, עַד שֶׁבְּרַחֲמֶיךָ נִזְכֶּה לְקַבֵּל דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. וְנֵדַע שֶׁאַחַר כָּךְ צְרִיכִין לְהַמְתִּין עוֹד הַרְבֵּה, עַד שֶׁתִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתֵנוּ, וְעַד שֶׁנִּתְקָרֵב אֵלֶיךָ בִּשְׁלֵמוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן רַחֲמֵנוּ, אָבִינוּ, שֶׁגַּם בְּתוֹךְ זְמַן הַהַמְתָּנָה וְהַשְּׁהִיָּה לֹא נִשְׁכַּח וְלֹא נָסִיחַ דַּעְתֵּנוּ מִן הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין וְהַגַּעְגּוּעִים אֵלֶיךָ. “וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ, יְהֹוָה, עֵת רָצוֹן. אֱלֹהִים, בְּרָב חַסְדֶּךָ, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ”: