קכח

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַב הָרַחֲמָן וְהַחֶסֶד. זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת, שֶׁחוּט הַשְּׂעָרָה יָקָר מְאֹד מְאֹד וַאֲנִי תָּלוּי בְּכָל עֵת בְּחוּט הַשְּׂעָרָה. שֶׁנַּאֲמִין שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְקַלְקֵל הַרְבֵּה עַל יְדֵי חוּט הַשְּׂעָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִכֹּל שֶׁכֵּן שֶׁנַּאֲמִין שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן הַרְבֵּה עַל יְדֵי חוּט הַשְּׂעָרָה. כִּי “מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת”, כִּי חוּט הַשְּׂעָרָה בִּקְדֻשָּׁה יָקָר מְאֹד מְאֹד, כַּאֲשֶׁר גִּילוּ רַבּוֹתֵנוּ הַקְּדוֹשִׁים:

אַשְׁרֵינוּ, מַה טוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָפָה יְרוּשָׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁבְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַיְּקָרִים, זִכִּיתָ אוֹתָנוּ בְּמִצְווֹת רַבּוֹת בְּכָל יוֹם. וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְבַב עַמְּךָ שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ מֵהָרַע אֶל הַטּוֹב בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי הוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ וּמֵעֲסָקָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין, וּמִתְפַּלֵּל וְכוּ’. תֶּן בְּלִבֵּנוּ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁבְּוַדַּאי נִמְצָא בְּכָל זֶה כַּמָּה וְכַמָּה נְקוּדוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם יְקָרִים אֶצְלְךָ, תִתְבָּרַךְ, מְאֹד מְאֹד:

וּבְכֵן תְרַחֵם עָלֵינוּ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, תֶּן בָּנוּ לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁאֲפִלּוּ בְּעִנְיְנֵי תַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם, הֲרֵי בְּוַדַּאי מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר קְצָת, בְּחַסְדְּךָ - יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה וּמִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת נֶגֶד הַמַּחְשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים. וְנֵדַע שֶׁכָּל תְּנוּעָה שֶׁמְּנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם כְּחוּט הַשְּׂעָרָה הוּא יָקָר בְּעֵינֶיךָ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרֵנוּ, וְרַק אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְעַל כֵּן חָנֵּנוּ דַּעַת מֵאִתְּךָ לָדַעַת שֶׁיָּקָר בְּעֵינֶיךָ, כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה, אֲפִלּוּ הִיא כְּשַׂעֲרָה מַמָּשׁ, מַה שֶׁאָנוּ מוֹשְׁכִין אֶת עַצְמֵנוּ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא אֶל הַקְּדֻשָּׁה:

רִבּוֹן כָּל עוֹלָמִים, יוֹצֵר הָאָדָם. אַתָּה יוֹדֵעַ מַה נַעֲשָׂה עִמִּי, וְעִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַזֶּה שֶׁהוּא מַלֵּא קְלִפּוֹת. וְאַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה הֵם כְּרוּכִים אַחֲרַי מְאֹד מְאֹד, וְלוּלֵי אַתָּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹזְרִי הָיִיתִי נוֹפֵל בְּיָדוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. עַל כֵּן זַכֵּנִי בֶּאֱמֶת לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכַי בְּכָל עֵת, וְתֶן בִּי כֹּחַ לִשְׁמֹר עַצְמִי מְאֹד שֶׁלֹּא תַּתְחִיל מַחְשַׁבְתִּי לָצֵאת חוּץ מֵהַגְּבוּל דִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעַל יְדֵי פְּגַם כְּחוּט הַשְּׂעָרָה שֶׁנּוֹטִים מִן הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב, חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְהַטּוֹת הַרְבֵּה לִדְּרָכִים נְבוֹכִים. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּנַפְשִׁי, שֶׁעִקַּר קִלְקוּלַי וּפְגָמַי וַחֲטָאַי, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כֻּלָּם הִתְחִילוּ מִחוּט הַשְּׂעָרָה - עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיִיתִי נִזְהָר בַּתְּחִלָּה לִשְׁמֹר מַחֲשָׁבְתִּי הֵיטֵב. וְנִמְשַׁכְתִּי אַחַר הַמֵּסִית מְעַט מְעַט, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא, וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה”. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ” וְכוּ’. אָנָּא, יְהֹוָה, רַחְמָן מַלֵּא רַחֲמִים, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, גּוֹאֵל חָזָק, חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמְּךָ נִדָּח, עֲמֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי, וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לָכֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ. הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרַע עָלַי הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, אָפֵס תִּקְוָה. אַךְ זַכֵּנִי לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת כִּי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, כִּי חוּט הַשְּׂעָרָה דִּקְדֻשָּׁה יָקָר מְאֹד מְאֹד. וְעַל כֵּן זַכֵּנִי לֵידַע גַּם הַהֶפֶךְ, שֶׁכְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלַי מְאֹד וְנִדְמֶה לִי שֶׁכְּבָר נִתְעֵתִי כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲמֹד נֶגְדָּם, בְּרֹב טוּבְךָ זַכֵּנִי לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁכָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה, שֶׁאֲנַתֵּק וְאַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמִי מֵהֶם אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה, הוּא יָקָר מְאֹד בְּעֵינֶיךָ, בְּלִי שִׁעוּר. תְרַחֵם עָלֵינוּ, מַלֵּא רַחֲמִים, שֶׁאֵלּוּ הַשְּׂעָרוֹת יִתְלַקְּטוּ יָחַד בִּרְבוֹת הַיָּמִים וְנִזְכֶּה עַל יָדָם לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל יְדֵי צִמְצוּמִים קְדוֹשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת. שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂים עַל יְדֵי בְּחִינַת הַשְּׂעָרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָאֵלּוּ, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁאֶהֱיֶה מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמִי מֵרָע לְטוֹב בְּכָל פַּעַם, שֶׁעִקָּרוֹ תָּלוּי בְּחוּט הַשְּׂעָרָה. כִּי אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ, מַלְכֵּנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים תְּלוּיִים בְּכָל עֵת בְּחוּט הַשְּׂעָרָה, בִּבְחִינַת: “וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. “בְּקָרְאִי עֲנֵנִי, אֱלֹהֵי צִדְקִי. בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי, חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי”: